מה לעשות????.

שלום רב! הצגתי לפניך שאלה לפני כמה ימים אך לא מצאתי תשובה,ואשאל שוב. לפני כ4 שנים,עישנתי כמה פעמים גראס,ולילה אחד נתקפתי פחדים איומים,דבר שלא הכרתי קודם לכן{לא יודע אם זה בהכרח מהגראס ,אבל מאז הכל התחיל}וזה היה מלווה בירידה רצינית בתיאבון ואיבדתי כ-12 ק"ג ממשקל גופי. בתקופה שלאחר מכן,שקעתי בדיכאון,וכל בוקר שהייתי מתעורר שהאתי את היום שאני חיי,והדבר שהכי רציתי בעולם זה למות. אני חושב שאני בחור מאוד חזק,ולא הרשתי לעצמי לעשות צעד קיצוני עם כל הקושי שהיה.ולאורך הדרך,ניתן לומר שסבלתי מחרדות איומות,דיכאון,ונלחמתי בהכל לבד,כי פחדתי ללכת לפסיכיאטר כי אני חושב שהתרופות האלו מזיקות,ובכלל מפחד לקחת אותם,שמא יקרה לי משהו. היום כבר אין חרדות,לפחות לא באותן הרגשות כמו פעם,רק לעיטים אני נכנס למין מצב של פניקה שאני מרגיש מעין סחרחורת כאילו התמונה מתעוותט,ממש אני לא יכול לעמוד על הרגלים כאילו אני הולך להתעלף,ומלווה בזיעה ומעין גלי חום,ואחרי כמה דקות הכל עובר,וזה מצב בלתי נסבל ומאוד קשה. יש לציין שזה קורה לעיטים די רחוקות,ושזה קורה אני מסתגר בבית,ולעיטים מרגיש שאני פוחד לצאת שמא זה יקרה לי שוב. מעבר לזה אחרי כל שנות החרדה הללו,אני מרגיש כאילו גופי נחלש,ואני בחור חסון שעבר שירות מלא ביחידה קרבית עם מאמצים גופניים חזקים מאוד{היום אני בן 29} אבל היום כל פעולת מאמץ שנמשכת כ-10 דק' רצופות אני מתעייף,אני מרגיש כאילו יש לי מחלה פיזית. פניתי לרופא שלי סיפרתי לו על רגל אחת את הסיפור,כי חוץ מאשתי אני לא מדבר על זה עם אף אחד,וגם איתה אני לא מדבר,היא רק יודעת מהמצב. אני לא יודע כמה פסיכולוג יכול לעזור,כי גם אם נגיע לעברי,ונמצא אולי משהו לא תקין אני לא מצליח להבין איך זה אמור להוציא אתי מבעיה מסוימת. מכל מקום אשמח לשמוע את דעתך,ומה אתה חושב שעלי לעשות?פסיכולוג?פסיכיאטר? מקווה שהפעם אצליח למצוא תשובה שלך,וסליחה על המכתב הארוך. בתודה מראש אביעד

שלום אביעד, ראשית אני מצטער שלא מצאתי את שאלתך בפעם הקודמת. מה שאתה מתאר הוא אפיזודה של דיכאון לפני כ-4 שנים, שייתכן מאוד שהתפתחה עקב שינוי ביוכימי בעקבות השימוש בגראס, ובעקבותיו התקפי חרדה. אתה בהחלט מבטא חוזק בכך שלא נכנעת למחשבות האבדניות שלך בתקופת הדיכאון, אך אינני בטוח שהעובדה שלא פנית לטיפול מבטאת בהכרח חוזק. להערכתי, החולשה הפיזית שאתה סובל ממנה כיום בנוסף להתקפי החרדה היא המחיר שגובה גופך על המאמצים הניכרים להתגבר על הבעיה בכוחות עצמך, ללא עזרה מקצועית. התקפי פאניקה עם אגורפוביה (פחד ממקומות פתוחים) מהסוג שאתה מתאר ניתנים בהחלט לטיפול באחת מהשיטות הבאות או בשילוב שלהן: 1. אם ההתקף מופיע בנוכחות גירויים מוגדרים היטב וניתנים לניבוי, טיפול בגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית יכול ללמד אותך טכניקות הרפיה, שאותן ניתן לתרגל באופן הדרגתי בנוכחות הגירוי מעורר החרדה. כמובן, שככל שגירוי זה ניתן לזיהוי, סיכוייו של טיפול מסוג זה להצליח גבוהים יותר. בהיבט הקוגניטיבי ניתן בשיטה זו לשנות מחשבות המקדמות את הופעת ההתקף, כמו למשל הפחד מפני הפחד המהווה את החרדה. 2. אם התופעה כוללנית יותר, גם הטיפול כוללני יותר ואז הוא נעשה לפי הגישה הפסיכודינמית (גרסה "מרוככת" של הגישה הפסיכואנליטית האורתודוכסית). לפי גישה זו, החרדה היא סימפטום לבעיה עמוקה יותר ועל כן אין לטפל בו, אלא בכלל האישיות. בניגוד לחשש שלך, גישה זו אינה מתמקדת אך ורק בעבר. נדמה לי שבעניין זה הרושם שלך מוטעה. בגישה זו מבקש המטפל להכיר את כלל אישיותך וכחלק מהכרות זו יש נגיעות קלות בעבר, שכן התפתחותנו הביאה את כולנו לאן שאנחנו היום. בכל אחת משתי הגישות הנ"ל ניתן לשלב טיפול תרופתי שמותאם בפגישה אחת, עם מעקב תקופתי אחת לכמה חודשים, ע"י רופא פסיכיאטר: 3. טיפול אנטי-דיכאוני בתרופות ממשפחת SSRI, שהיא הדור החדש לטיפול בדיכאון, אשר יש לו השפעה מיטיבה לאורך זמן גם על רמת החרדה ויש בכוחה בהחלט לטפל בהתקפי חרדה ובסימנים שנותרו אצלך מהדיכאון, כמו חוסר האנרגיה הפיזית שאתה מרגיש. תרופות אלו אינן יוצרות סבילות פיזיולוגית או תלות פסיכולוגית וניתן להשתמש בהן בתחילת הטיפול הפסיכותרפויטי (שיחות) למשך כמה חודשים כדי לתת לו האצה. 4. טיפול אנטי-חרדתי ע"י תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים, שהן קבוצה של תרופות ארגעה, בהן מומלץ להשתמש רק נקודתית לפני או בזמן התקף - במקביל לטיפול בשיחות. טיפול ממושך על בסיס יומיומי בתרופות אלה עלול לגרום סבילות ותלות תוך זמן קצר. על כל פנים ההכרעה בין שני סוגי התרופות, אם בכלל, צריכה להיעשות ע"י רופא פסיכיאטר. מי שיקבל אותך לטיפול ע"י שיחות יוכל גם להעריך אם כדאי להתחיל טיפול תרופתי. עוד לגבי הטיפול התרופתי, יצויין כי ניתן להפסיקו בכל רגע והוא אינו יוצר נזקים בלתי-הפיכים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין