מה לעשות

יש לי ילדה בגיל ההתבגרות. בת 15 כל היום היא יושבת בחדר שלה במצב רוח רע וקודר. אני שמה לב שהיא בוכה הרבה. היא גם מתאוננת על כל מיני כאבים. בבדיקות דם ושתן הכל נמצא תקין. היא נמצאת הרבה שעות גם ליד המחשב. מדברת גם הרבה בטלפון עם חברות. רק אז אני שומעת אותה צוחקת. לא מוכנה לספר לי כלום. יש לה הרגשה שהיא מכוערת וזה מאוד מפריע לה. היא משקיעה הרבה זמן בבגדים ובשיער לפני בי"ס וגם כשהיא סוף סוף יוצאת מהבית. יוצאת מעט ורק לעתים נדירות נהנית ממשהו. יש לי הרגשה שהיא לא יודעת להנות מכלום. יש לה הרבה חברות אבל היא רואה אותן בעיקר בבי"ס. הצעתי לה טיפול והיא מסרבת. מה עלי לעשות?

שלום דנה, חלק מהתופעות שציינת אפייניות לגיל ההתבגרות ומופיעות אצל ביתך בצורה נורמאלית, חלקן בצורה מופרזת וחלק בהחלט מצביע על דיכאון. אם אדם אינו מעוניין ללכת לטיפול, הטיפול גם לא יעזור לו בדרך כלל. את עושה דבר מאוד חשוב, כשאת משדרת לה שאת שם בשבילה. חשוב מאוד לעקוב אחר ההתפתחויות, ובעיקר לשים לב אם היא מסתגרת. לפי דברייך, למרות המצוקה המתבטאת בבכי, היא מדברת בטלפון, כלומר, יש לה קשר עם בני גילה וזה חשוב ביותר בגיל ההתבגרות והיא גם מקיימת איתם קשרים בבית הספר. היו שמייעצים לך להיעזר ביועצת ביה"ס, אך לטעמי זה דבר שעלול לפגוע באמון ששורר ביניכן. אני מציע לעקוב מהצד, להתעניין אך לא ללחוץ ובעיקר לראות אם יש תהליך של הסתגרות מפני הסביבה, מה שלא קורה עד עתה. כשמדובר בגיל ההתבגרות, אם המתבגר "נורמאלי" זה אמור להדאיג. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין