ילד בן 10.5

שלום רב לך ד"ר גידי רובנשטיין בכמה מילים אנסה לתאר את בעייתו של בני ואודה לך על עזרה יש לי בן שהוא הקטן בבית בין 4 בנים והוא בן 10 , בתחילת בית הספר הוא היה שובב כמו הרבה ילדים שנכנסים למקום חדש, ורק לאחר מספר שבועות הבנתי שהשובבות לא נובעת רק מקושי להתמודד עם בית הספר, לאחר תקופה שבא הוא לא הסתגל למסגרת החלטתי ללכת לאבחן אותו אצל נוירולוג וגם אצל פסיכיאטרית פרטית כדי לקבל חוות דעת יותר מעמיקה, והיא אכן מצאה שהוא ADHD אבל בעיקר יותר סובל מדיכאון בגלל הקושי שלו להתקרב לילדי הכיתה ולעמוד בקצב החומר, היום הוא מטופל ברטלין ובפבוקסיל נגד חרדות ודיכאון היום מצבו של בני , לא טוב מבחינה לימודית הוא נמצא בבית ספר רגיל, והשנה מנסים להכניס לתודעה שלי שהוא צריך בית ספר רגיל, אבל שבתוכו יש כיתה לחינוך מיוחד, כיוון שבמקום שהוא נמצא היום אין חינוך מיוחד. למעשה הבן שלי היום כמעט לא נמצא בכיתה אינו מסוגל לתפקד עם כל הכיתה ורוב שעות היום מסתובב בין כיתה לכיתה כדי שיוכלו להעסיק אותו. אני כועסת על עצמי ועל בית הספר שרק עכשיו מביא את המודעות הזאת להכניס אותו לכיתה קטנה, שאלתי היא לפני שאני שוקלת בכלל להכניס אותו למסגרת כזאת מה עלי לבדוק כדי לא לתת לילד לחוות ניתוק או משבר עקב ריחוק מהחברים. וכמו כן, לגבי החרדות שהוא חווה, כל פעם שהוא שומע שאנחנו מגיעים מאוחר הביתה הוא שאנחנו צריכים לצאת בערב מהבית או מתעכבים להגיע הביתה הוא שואל ישר מי יהיה בבית האם אהיה לבד, מתי תחזרו הביתה, ונכנס ממש ללחץ, ממה זה נובע המצב הזה והאם זה בגלל מצבו הנפשי בלימודים . ושאלה נוספת- התחלנו לתת לו עזרה אצל פסיכותארפית- האם זה בכלל עוזר האם זה מיועד לבן שלי שהוא היפר אקטיבי, כי ברצוני שהוא גם יספר את המצוקות שלו לאותה מטפלת ולא תמיד הוא רוצה ללכת לשם. האם יש טיפולים אחרים שהם לא שייכים לרפואה הקיימת , אלא יותר ברפואה האלטרנטיבית תודה וסליחה על השאלות הארוכות , אודה לך על עזרתך חג שמח

שלום יעל, קראתי בעיון את פנייתך המפורטת ואכן ניכר בה כאב רב. לגבי הכיתה המיוחדת בתוך בי"ס רגיל - נראה לי שאם הילד לא נכנס לכיתה כמעט כעת, אין לכם מה להפסיד. לא מדובר סתם בחוויית ניתוק שהוא יחווה, אלא הוא ייקלט לתוך מסגרת קלה יותר ותובענית פחות שלתוכה הוא ייקלט, עם התמיכה המתאימה. לגבי פסיכותרפיה עם ילדים - הדבר בהחלט קיים, אך כפי שעניתי כאן לפני כמה ימים, כאשר מדובר בבעיה של ילד, הייתי מאוד ממליץ לנסות טיפול משפחתי שבו כל בני המשפחה נוטלים חלק, משום שבמקרים רבים אותו בן משפחה הנושא את הסימפטום הבעייתי מבטא בכך איזו שהיא בעיה במערכת המשפחתית כולה, ובכלל, במקום שהילד יגדל להיות מבוגר שיילך לטיפול פסיכולוגי וידבר על בעיותיו עם משפחתו והוריו, עדיף להכניס את המשפחה לחדר הטיפולים בצורה חיה כבר כעת. לפחות הייתי מתייעץ על כך עם הפסיכותראפיסטית שלו. הדבר יכול להועיל במיוחד לחרדה הקשה שאת מתארת אצל הילד כשאתם נעדרים מהבית. אין שום אמצעי טיפול אלטרנטיבי שעמד במבחן סיכון-תועלת מדעי כמקובל לגבי תרופות קונבנציונאליות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין