חוסר מסוגלות להתנתק מהחבר

שלום לד"ר גידי ולכל המשתתפים בפורום . אני בת 32 - גרושה ואם לשתי בנות מקסימות. לפני כ-4 שנים לאחר מערכות יחסים די קצרות עם בחורים , הכרתי את חברי הנוכחי (אם אפשר לקרוא לזה חבר,,,). הוא היה נשוי לא באושר עם אשתו - בן 46,ולאחר שלושה חודשים עזב את ביתו למעני. יש לציין שמעולם לא הכרחתי אותו לעשות כן,אולי הייתי הזרז ,אבל פשוט נקלעתי למערכת הזו ובוודאי שלא תכננתי אותה. עליי לציין שכשהכרתי אותו ,פשוט הודיתי לאל על כל יום שאני איתו- הוא היה מנהל בכיר בחברה ידועה ,תמך בי נפשית ואף כלכלית (למרות שלא ביקשתי תמיכה כלכלית מאחר ואני עובדת במשרה מכובדת ומרוויחה יפה). הוא היה מאהב נפלא ,פינק אותי בצורה בלתי רגילה ,ויכולתי לראות את האור בקצה המנהרה בחיי.(אגב - גם אני נתתי לו את כל כולי מכל הבחינות). אלא שלאחר 8 חודשים לערך הוא פוטר מעבודתו - התחיל להתווכח איתי על כל דבר קטן - זה הגיע למצב של קללות וגידופים ,הוא פשוט התחיל לסלוד ממני ולהתחיל להתרחק . הוא אפילו חזר לאשתו לתקופה של חודש ימים ושוב עזב וחזר אליי, מיותר לציין את המשבר שבו הייתי עד כדי איבוד מקום עבודה וחוסר יכולת לתפקד . מאז ועד היום אנחנו בקשר שבו אני זו שכל הזמן רודפת אחריו,נכנסתי לאובססיה שפשוט לא תאמן -כשטוב לו ונוח לו הוא נמצא איתי,מנצל אותי,סוחט אותי כספית בדרכים ערמומיות , הוא התגלה לי כאדם דכאוני,נתון למצבי רוח שמשתנים מדקה לדקה, אדם קמצן שאומר לי כל הזמן בפנים שהוא לא מתכוון להשקיע בי גם אם יהיה לו כי הוא פשוט "שונא נשים ולא מאמין להן " כהגדרתו. אני אמשיך ואומר שהגעתי לידי כך שהוא הכה אותי פיסית,לאחר שלא הפסקתי להתקשר אליו בלילה מסויים ואף הגשתי נגדו תלונה על הכאה והוא "כתמורה "הגיש נגדי תלונה על הטרדה. (התיק שלי אומנם נסגר ב"על תנאי...) אני פשוט מתביישת בעצמי ,מתביישת בתלות שפיתחתי אליו - הסברתי לשופט שאפילו ניסיתי טיפול פסיכולוגי וזה לא עוזר לי - אני זקוקה לו כאוויר לנשימה למרות שאני לא מקבלת ממנו דבר וחצי דבר בחזרה ,הוא אדם אגואיסט שלא מסוגל לתת מעצמו כלום לאחרים. אני מרגישה מרומה ,אני מרגישה אכזבה נוראית,אין לי מושג איך אני אי פעם אוכל להאמין לגבר אחר , כשהוא עוזב אותי אני נשברת לרסיסים ומצליחה לתפקד רק כשהוא איתי. תדירות הפגישות שלנו היא תמיד לפי רצונו,ולאחר תחינות רבות מצידי שיגיע . יש לציין שגם לבנותיי הוא אינו מתייחס ואפילו לא אומר להן שלום כשהוא מגיע . תמיד ראיתי שאנשים לא מעוניינים בחברתו ומתרחקים ממנו ועכשיו כשאני מכירה את פרצופו האמיתי הכל מסתדר לי - הוא פשוט נצלן וסחטן בינלאומי - מהיכן שרק ניתן להפיק משהו- שם תמצא אותו. אני מאוד מצטערת על האריכות של דבריי,אני פשוט במין מעגל שאינני יכולה לפרוץ אותו. יש לציין שאני נראית טוב מאוד (גבוהה,חטובה וכו), כך שאין לי בעייה עקרונית למצוא אדם אחר , היו לי הזדמנויות רבות ואף מדי פעם נפגשתי עם בחורים לכוס קפה ,אולם לא נתתי לעצמי להתקדם עם זה הלאה כי הראש שלי היה אצלו. אני פשוט מרגישה שמישהו משתין עליי(סליחה על הביטוי )ואני אומרת שיורד גשם ,,, אולי אני פשוט פוחדת להיות לבד ,אולי זו אהבה ,אולי זו אובססיה ? אנא ,עזור לי ,ומי שיכול לתת לי עצות בפורום אני אעריך זאת מאוד , אני כבר לא יודעת לאן זה יוביל ,ואני פשוט פוחדת שיום אחד - לאחר שכבר התנסיתי [ במכות פיסיות - זה יגמר במשהו הרבה יותר גרוע . תודה לכולם ענת

שלום רב לך ענת , קראתי את פנייתך בתשומת לב וממש כואב לי המצב שנקלעת אליו. את בודאי מבינה שאין איזה תשובת קסם שאפשר להציע לך כמו מתכון לעוגה ושתפתור לך את הבעיה. את נקלעת למצב הזה, כנראה בגלל איזה צד תלותי באישיות שלך, וכשהבנת לאיזה מלכודת נכנסת היה קשה וקצת מאוחר מדי לצאת ממנה. לדעתי את זקוקה לטיפול פסיכולוגי שיעזור לך להבין את עצמך יותר טוב ויתן לך תמיכה נפשית בצעדים שאת צריכה לנקוט כדי להתנתק מהאיש ההרסני הזה. בנוסף אם תכירי בחולשות של עצמך אולי גם תלמדי איך להמנע מטעויות כאלה בעתיד.

ראובן תודה על ההזדהות האמיתית - אולם כפי שכבר אמרתי , ניסיתי טיפול פסיכולוגי אולם ללא הועיל, גם לנדבך הכספי בטיפול זה יש משמעות רבה עבורי . ענת

שלום ענת, מילה אישית: אני נמצא בעמדה קצת לא נוחה. מצד אחד, אני מזדהה מאוד עם המצוקה שלך ומצד שני, ברור משלב מוקדם מאוד בקשר שאת מביאה אותה על עצמך. עד כמה שזה יישמע אבסורדי, קשרים רווי סבל מהסוג שאת מתארת הם קשרים ארוכים ויציבים מאוד (למרות חרדת הנטישה של שני הצדדים העומדת באוויר), כי הם משרתים צרכים פתולוגיים של שני הצדדים. לא ברור מדוע עזבת את הטיפול הפסיכולוגי בו התחלת, אך זו הדרך היחידה שאני מכיר כדי להבין מה מחזיק אותך בקשר הזה, ואולי מה מביא אותך לבחור בקשרים כאלה בכלל. חלק מהכשלונות של טיפולים פסיכולוגיים במקרים כאלה נובע מהעובדה שיש למטופל צורך לא-מודע עמוק מאוד להיענש ואז הוא חוסר שוב ושוב לקשר המייסר. השאלה על מה את נענשת צריכה להבדק בטיפול אישי. הקשר נשמע כעונש ועונש הוא דבר הקצוב בזמן בדרך כלל. השאלה אם לא נענשת מספיק וכמה זמן את מרגישה שאת צריכה לשאת בעונש זה. מאחר שאת כאן השופט שנתן את העונש, את גם תצטרכי להחליט מתיי לצאת ממנו ומתיי לפנות לטיפול כדי לעזור לך לצאת ממנו. יש הרבה דרמה בקשר שאת מתארת ואם היגשת תלונה במשטרה, את רחוקה מלהיות אדם חלש. הבעיה, כמו ברוב המקרים, היא המוטיבציה ואין אדם שיוכל לרצות במקומך להפסיק את הקשר. אם ההחלטה תהייה שלך, בהחלט יהיה ניתן לעזור לך לעשות זאת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ענת שלום חזרתי היום במיוחד לפורום כדי לענות לך כי מאוד הזדהתי עם מה שאת עוברת. גם אני חוויתי במשך קרוב לשנתים יחסים מתסכלים חסרי הגיון בהם מצאתי עצמי מטפסת כמו על קיר חלק בקשר ומתחלקת למטה ולא מפסיקה גם אני הרגשתי את חוסר ההדדיות ואת אי היכולת הכפייתית להנתק מקשר די משפיל מבחינתי. פניתי ליעוץ פסיכולוגי שמלווה אותי לאורך השנים והמטפלת בעצמה אמרה שלפעמים אפילו טיפול פסיכולוגי לא עוזר במקומות האלה זה שאנו מטפסים על איזה חוויה בחיים המוקדמים שלנו ונתקעים שם -וחוזרים על דפוס התנהגות שאינו הגיוני -אינו רווחי לנו לאותו רגע -וכה מתסכל ואנו עומדים חסרי אונים מול היד המחייגת מעצמה- מול ההתעסקות האובסססוית במושא אהבתנו- ומול המוצפות הרגשית מה כן עזר לי- תרופה מפליא שיש תרופה לכאבי הלב - והיא מסוג תרופות הפרוזק -החדשות שאינן ממכרות ומשפיעות תוך חודש מיום לקיחה. הן משפיעות בהדרגה ולאט לאט יש הרגשה של שליטה בחיים- האובססויות נעלמת בהדרגה- והעולם נעשה הרבה יותר נוח להתנהל בו אם ראית את הפרסומת פעם לנס קפה מעודן של עלית בו הלקוחה צועקת בהסטריה על הספר שעשה לה תסרוקת נוראית ולאחר מכן בזמן הכעס היא שותה את הקפה ומתייחסת בצורה יותר שפויה לספר בפחות טעינות רגשית כך זה נראה בחיים אחרי שנוטלים את התרופה. בתחילה התנגדתי לקחת תררופות פסיכיאטריות אך האמנתי שאין דרך אחרת ולמרות כל דעת הקהל שמססבביבי שנזפו בי ולמרות כל תופעות הללואי של התרופה בתחילה -התעקשתי להמשיך והרוווחתי. מצב הרוח משתפר. יש עליות יש מורדות כמו במצבי הרוח הרגילים שכל אחד מארתנו חווה בצורה אחרת אבל ההתיחסות הרגשית אליהם היא באפטיות ולא בדרמה בסגנון של מה שהיה הוא שיהיה--- אםיבוא יבוא לא יבוא לא נורא וכו... הרווח הנקי הוא שלמדתי איך אפשר לחות אחרת להגיב אחרת וכאשר מפסיקים את התרופה את כבר לבד מתנהלת אחרת. מספר פעמים בחיי ברגעי משבר -חזרתי לצרוך את התרופה -ובאתי למטפלת שלי מראש עם ידיעה שאני עומדת לעבור תקופה קשה ואני מקבלת ברצון את תחילת הטיפול כחלק מהמשאבים של עזרה בהתמודדות אנא שקלי זאת אשמח אם תגיבי לדברי שיצאו אליך עם הרבה הזדהות וכאב כיום אני חצי שנה אחרי נטילת התרופה וכל הדחפים האובססוים -כמעט כלם נעלמו מהקשר ואני עומדת להפרד מהאדם לתמיד. יש עליות יש נפילות אבל הכל בא מתחושה של שליטה--- אפילו חוסר האונים.....

שלום לך אין לי מילים להודות לך על ההזדהות הכנה שלך איתי. אני חושבת שרק מי שעבר את מה שאני עוברת עם הגבר הזה יכול להבין עד כמה חיי אומללים וחסרי ישע. אין לי ספק שהאשמה היחידה היא רק בי , שנתתי לעצמי להגיע למצב זה . הייתי צריכה פשוט לעמיד אותו במקום כבר בקללה הראשונה שהוא זרק לי. זה לא ייאמן - הוא מקלל אותי ,מגדף ללא הרף , עכשיו הוא לגמרי לא מגיע כבר שבוע - מאז הריב האחרון ,ואני מוצאת את עצמי כל הזמן מתחננת לראות אותו,מתקשרת אליו עשרות פעמים ביום (שתביני שהשופטת נתנה לי "על תנאי " שלושה חודשים אם אני אטריד אותו שוב). אני מאוד מקווה שהוא מספיק רגיש (הבן זונה)סליחה ,,, כדי לא לעשות לי את זה . רציתי לשאול אותך - האם גם את היית בוכה לו ,מתחננת וכו ? ,אובססיבית עד כדי כך ? האם כשהרחקת הוא התקרב ?, האם גם הוא אמר לך "בשיא הכנות" שיותר טוב לשנינו שנפרד וזה עוד יותר הטריף אותך ? זו פשוט קללה משמיים - אני פשוט מקנאה בבחורות שיודעות איך להחזיק את הגבר שלהן. ולבסוף - האם את מרגישה שנגמלת ממנו ? תודה לך אם תשיבי שלך , ענת