הלם טוטאלי

כל יום אני שומע משהו חדש על אבי. הוא הסתיר ממני את כל הסבל שעבר כדי לא להכאיב . לי . הוא סבל מבצקת בגוף , מסרטן הדם , ומאי-ספיקת ראות ולא ידעתי כלום רק היום פגשתי אדם שעבד איתו ואמר לי עד כמה מצבו היה קשה . הייתי בהלם . האדם . הזה כעס עליי , חשב שלא טיפלתי בו . הוא ידע שאני סובל מהלם -קרב ולא רצה להכביד עליי . הוא הכעיס אותי נורא ועורר בי רגשי אשמה . לפני כמה חודשים הגיע . אני פשוט בהלם טוטאלי . חשתי תחושה נוראית כל היום . הייתי בדיכאון רציני . כעסתי נורא . לא ידעתי מה נכון ,ומה לא נכון . חשתי מבולבל לחלוטין . . נשארתי לתשובות . חוץ מזה אני יודע שאבי אהב אותי . אלן

סליחה לא יכלתי ליצור הודעה חדשה. שלום, תהיתי מס' שניות בהגדרת הנושא של הודעתי. לא כתבתי כאן זמן רב ואף לא ביקרתי, אך אולי תיזכר בסיפורי. בת 20+ שחוותה התעללות נפשית (ואלימות מסוימת) במשפחה, מדובר במשפחה כאוטית. השבוע האחרון מאוד קשה לי. מזה חודשים אני מחפשת דירה ולא מצליחה למצוא דירה סבירה בהתאם לתקציב ובאיזור שאני מעוניינת בו, וכאשר אני כן מוצאת משהו מתאים מסיבה שלא קשורה בי התהליך מתפקשש. ההורים שלי מחזיקים בשתי דירות בערים שונות ונוהרים מדירה אחת לאחרת. יש לי אח נוסף. אני לא יודעת לאילו פרטים להיכנס ולמה אני בעצם מצפה מהתשובה שאקבל. אני מניחה שאני רוצה זריקת אנרגיה, שמישהו יראה לי את הכיוון מחדש או לפחות יצביע עליו, אולי חיזוק ואולי שמישהו פשוט יגיד לי שאני אהיה בסדר. בשבוע האחרון הייתי בחרדה עצומה , פוביות (אחי משתמש בפוביות שלי כחולשות על מנת לפגוע בי) , התפרצויות זעם, עצבנות כתוצאה מהפרת איזון. הקרבה שלי להורים שמה אותי במקום רע, אפל, מפחיד שבו אני לא יכולה לזהות את עצמי. פאסיביות נוראית מאפיינת אותי כרגע ואני לא יכולה להמשיך לכתוב..

שלום מירית, מתיאורייך נוצר אצלי הרושם שאת חיפושייך אחר דירה חדשה מלוות תחושת קיפוח על כך שלהורייך שתי דירות בפרט ושל הסיפור המשפחתי הקשה שלך בכלל. ייתכן מאוד שעל רקע הקיפוח שאת חשה על מה שאת מצפה מהורייך בקשר לעזרה בדיור ובעניינים אחרים, את מתנהגת בצורה אמביוולנטית כלפי הצעד העצמאי של שכירת דירה לעצמך, דבר הגורם לשכירות לחמוק מבין ידייך. ייתכן שיש בך חלק המסרב להשלים עם כך שעלייך להתבגר ולמצוא לעצמך יחידת דיור משל עצמך, שהרי להורייך יש אמצעים והם אינם מעמידים אותם לרשותך וזה לא הוגן. מסיבה זו, נראה לי שאת זקוקה ליותר מחיזוק או עידוד, אלא לטיפול בו תוכלי לפתור את הקונפליקט הזה בין תלות ובעקבותיה קיפוח ובין עצמאות בחייך על רקע יחסייך במשפחת המוצא שלך. הקושי למצוא דירה נראה לי רק סימפטום של בעיה זו. דירה משלך פירושה עצמאות, הגדרה עצמית, פרידה ממשפחת המוצא, לפחות באופן חלקי, וכל אלה נושאים כבדים מאוד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום אלן, הצטערתי מאוד לקרוא על הקונפליקט בו אתה נתון. אתה בוודאי יודע מה נאמר על כוונות טובות. אביך הסתיר כי לא רצה להכביד עליך, אך הדברים התגלו והשאירו אותך עם רגשי אשם כבדים. הבנה רציונאלית לא תועיל כאן, שכן אם לא ידעת, וזה היה גם רצון אביך, כיצד היית יכול לסעוד אותו. אינני יודע בן כמה היה אביך ובן כמה אתה, אך לעיתים קרובות זוהי מנת חלקם שלנו, בני הדור השני לשואה. ההורים מסתירים מאיתנו דברים, כביכול כדי לא להכביד עלינו, אך סודות טבעם להתגלות, כי קשה להסתיר גם את האווירה הקשה המתלווה להם. אינני יודע באיזה טיפול, אם בכלל, אתה נמצא בגלל התסמונת הפוסט-טראומאטית שלך, אך אין ספק שזהו המקום המתאים ביותר לעבד את רגשותיך הקשים ואם אינך נמצא בטיפול פסיכותרפויטי זה הזמן לפנות ויפה שעה אחת קודם. אתה מתמודד עם מצב כמעט בלתי-אפשרי מבחינה רגשית ובלתי אפשרי להתמודד איתו לבד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין