הפרעות אישיות

אני מצטער מראש על העברית הגרועה שלי, היות וזה לא שפת אם שלי! יש לי בעיה כבר מילדותי של חרדה חברתית ועוד איזה הפרעה שאני לא יודע איך לקרוא לזה. תמיד לא הרגשתי שווה כמו אחרים להביע את הדעה שלי לאחרים, לדבר בפני אחרים, וכו', תמיד הייתי מופנם וחי עם עצמי. מה שכן, התרגלתי בילדות לחיות כך, והייתי פחות או יותר רגוע כי כולם ידעו שאני חי עם עצמי וזהו. אך כשהתבגרתי, אז התחלתי לרצות להיות בחברה כמו כולם. ופה התחיל להיות לי עוד בעיה, שזה לא כל-כך היה לי בילדותי, וזה הדחף החזק שכל דבר יהיה מושלם, שזה מתבטא בכל הדברים, למשל, כשאני יושב אני דואג שזה יהיה במקום הכי נוח, כתוצאה מזה יוצא לי הרבה לזוז (התזוזות זה גם בגלל הלחץ התמידי שיש לי, והאיברים שלי כל הזמן מכווצים (כן כן כל הזמן 24 שעות), כתוצאה מזה אני מבזבז כל האנרגיה לזה, ואני כל הזמן (כן כן 24 שעות) עייף ולא פעיל), אני דואג שלא יהיה לי רוק בפה, אני דואג לשכב הכי נוח, בגלל זה לוקח לי הרבה זמן להירדם, וכך כל הדברים שלי, ובגלל זה גם לגבי החברה קשה לי להשתפר, כי בשום פנים ואופן לא יספיק לי סתם להתחיל להיות חברותי, כי אני רוצה להיות לא כמו כולם, רק ממש במרכז הענינים בלי שום בושה ופחד. אז יש לי גם בעיה של חרדה חברתית, וגם בעיה שאני מחפש את השלימות. אז רציתי לשאול למה אני כל הזמן לחוץ ועם איברים מכווצים? האם זה בגלל החרדה חברתית או בגלל החיפוש אחר השלימות, כי גם כשאני לבד בחדר אני מכווץ ומוטרד (כיווץ המוח)? ואגב קראתי על OCD ואני חושב שזה כבר אין לי, היום אני לא חושש שלא סגרתי את הדלת ואני לא חוזר על משהו יותר מפעם אחת. אז אם כן איך נקרא הבעיה של חיפוש אחר השלימות? ובעיקר איך לעז אני מתמודד עם זה? אולי עדיף להסתגר כמו שהייתי בילדותי וזהו? אבל אולי היום אני לא יצליח כי אין לי כבר הורים שיתמכו בי ואני צריך להמודד עם החיים? סליחה על העברית המחורבנת שלי שגם זה מוריד לי טון ביטחון עצמי. תודה רבה על הפורום ועל היחס.

בדקט שלום העברית שלך לא כה גרועה. אינני מקצוען, אלא מנוסה "מהחיים" לחרדות חברתית". לא ציינת מה המצב החברתי הנוכחי שלך. אם המצב לא כל-כך טוב, אמליץ לך לעשות מה שאני עשיתי. פניתי לחברת המתנ"סים וביקשתי להצטרף למועדון "רעים". הרי אין אדם מושלם, ובמועדון זה יש אנשים בעלי כבוד הדדי לאנשים נחמדים שלכל אחד יש בעיה קטנה. במועדון זה תטפל בעצמך עם המון תמיכה חמה בנושא של החרדה החברתית, ואולי, אמן שהבעיות האחרות ייפתרו מעצמן, כי אני מאמין שזה פועל יוצא של המצב, בדיוק כמו כאבים בחזה כשיש דיכאון. בהצלחה מכל הלב

שלום בדקט, קודם כל, העברית שלך בהחלט איפשרה להבין לא רק את פנייתך אלא גם את הדקויות שבה. קשה מאוד להתייחס אל הפנייה בלי לדעת בן כמה אתה וקצת יותר רקע משפחתי, איך אתה מתפקד בעבודה ובחברה וכו'. בין יתר ההפרעות שפרפקציוניזם נמצא קשור אליהן (http://doctors.co.il/magazine/article-view/477/) נמצאת גם הפרעה כפייתית ובמקרה שלך, נראה שהחרדה שלך נובעת הן מפרפקציוניזם והן מקושי להשתלב בחברה. אני חושב שפסיכותרפיה (שיחות) עשויה להועיל לך מאוד, בייחוד בקטע של הצורך המופרז להיות כמו כולם. אנשים משלמים מחירים גבוהים מאוד הבאים על חשבון הגשמתם האינדיבידואלית בגלל צורך זה, כפי שתוכל לראות מהכתבה הבאה (http://doctors.co.il/article/509/). הייתי מציע לך להימנע מאבחון עצמי ולפנות לטיפול מקצועי. אפשר לתקוף את הבעיה מכיוונים שונים בפסיכותרפיה, אך לשם כך יש צורך לדעת עליך יותר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום ניסיתי להיכנס לכתבה השנייה אך רשום כי העמוד אינו קיים כבר. בתודה. טלי.