עצבים

אני בקשר עם בחור כבר שנתיים וחצי. אנחנו אוהבים מאוד, גרים ביחד ומסתדרים נהדר. אלא שבכל פעם שמשהו מפריע לי ואני מדברת על כך עם בן זוגי הוא מגיב בשתיקה רועמת. כשאני מבקשת ממנו לדבר הוא אומר שאין לו מה להגיד. לחבר שלי יש בעיה עם הביקורתיות שלי ועם הציפיות שלי ממנו, לי יש בעיה עם הפאסיביות שלו ועם העצלנות שלו, שלפעמים מוציאים אותי מדעתי. לצערי הרב, שתיקותיו של בן זוגי גורמות לי לאבד את השליטה בעצמי, אני הופכת לעצבנית, אגרסיבית, אני הופכת להיות ממש אלימה, וגם אם רמת האלימות שבי אינה מגיעה לפורקן אמיתי, מחסום שאף הוא הולך ונחלש, הרי שאני נבהלת מאובדן השליטה במעשיי וברגשותי. ככל שמתחזק הקשר ומתחזקת האהבה, אני מרגישה יותר תלויה בבן זוגי, ויותר מעורבת בחייו, למרות שאינני רוצה להיות כל כך מעורבת. ככל שמתחזק הקשר אני יותר קנאית, יותר חשדנית, מפחדת מבגידה, מפחדת משקרים, והופכת להיות ממש שתלטנית, על אף רצוני שלא להיות במצב כזה. להערכתי, מצב דברים זה יוביל לפיצוץ ולפרידה, וחבל לי... בנוסף, אני אחרי טיפול פסיכולוגי של שנתיים, שרק לאחריהם הצלחתי להחזיק מערכת יחסים רצינית. הפסקתי את הטיפול לפני כשנה וחצי - האם מדובר ברגרסיה? האם אני צריכה לחזור לטיפול? האם יש לי את הכלים לקחת את עצמי בידיים ולהרגע? תודה על עזרתך. לילך

שלום לילך, קיימת נטייה כללית בקרב אנשים המתקשים ליצור קשר (ובמיוחד בקרב הנשים שבחבורה) לבחור קשר כמעט בכל מחיר. אינני יודע אם זה המקרה אצלך, אך הנטייה עצמה מביאה להחלפת סדרת בעיות אחת בסדרת בעיות אחרת, שכלל לא בטוח שהיא עדיפה. את כותבת שהיית בטיפול פרטני ושואלת אם מדובר ברגרסיה. לדעתי, אין זו בהכרח רגרסיה, אלא קיימת התקדמות משמעותית בכך שהרשית לעצמך להתאהב, דבר שלא קרה קודם, אך בהחלט כדאי לחזור לאותו טיפול או לפנות לטיפול אחר כדי לטפל בבעיות האחרות שיש לך כיום. לחילופין, רצוי מאוד לפנות לטיפול זוגי אם בן זוגך מוכן לכך. למעשה, אצל שניכם קיימת תוקפנות רבה שאינה מתועלת לכיוון הנכון - בן זוגך מבטא אותה ע"י פאסיביות ואת ע"י התקפי זעם. נראה לי שעבודה על התקשורת ביניכם במסגרת טיפול זוגי יכולה בהחלט לעזור (דפוס התקשרות כזה בין בני זוג מוכר היטב למטפלים זוגיים). אם יש לך את הכוחות הנפשיים לכך, הייתי אפילו מעמיד את הדרישה לפנייה לטיפול זוגי כתנאי להמשך הקשר, דבר שאני מבין שקשה לך לעשות כי את מסתכלת על הקשר ממקום מאוד לא טוב, כאילו השגת קשר מכל סוג שהוא הוא הישג שיש לשמר. חשוב שתביני שבמערכת היחסים הזו חברך מפיק רווחים לא פחות ממך והקשר חשוב לו לא פחות מאשר לך ומתוך עמדה כזו הייתי מציע את הטיפול הזוגי ובלית ברירה, מיידע את חברך על פנייתך לטיפול כזה אפילו לבד, שכן אם חברך ירגיש שאת רצינית ושאינך יכולה לשאת עוד את שתיקותיו, ייתכן שיבין שגם לו יש בעיה (אשר סביר להניח שהפריעה לו גם בקשרים קודמים). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין