נגישות
נגישות

איך מתגברים על הבושה ומתחילים לדבר? איך יודעים שזה

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

23/04/2016 | 13:37 | מאת: בלישם

היי, לאחרונה התחלתי ללכת לפגישות עם פסיכותרפיסטית (מעולם לא הלכתי בעבר), הייתי כבר ב-3 פגישות. אני מאוד מתביישת לדבר בפגישות (ידעתי שיהיה לי קשה לדבר, אבל חשבתי שהמטפלת תדע איך לגרום לי להיפתח ולהרגיש בנוח). מלבד זה שאני לא מצליחה לדבר בפגישות, אני גם לא מצליחה להסתכל על המטפלת (מידי פעם אני מגניבה מבט) ולא לשאול אותה שאלות שחשובות לי בנוגע לכל התהליך כמו אם היא חושבת שהיא יכולה לעזור לי (ואם בכלל היא הצליחה להבין מה לא בסדר בי), כמה זמן זה ייקח וכמה שנות ניסיון יש לה (כי היא דיי צעירה). אחרי הפגישה הראשונה לא הייתי בטוחה שאני בכלל זוכרת או יודעת איך היא נראית, ועכשיו אחרי 3 פגישות אני עדיין לא יודעת בדיוק איך החדר נראה. עד שכן הצלחתי לדבר ולהגיד משהו, היא לא הבינה אותי נכון ולא הרגשתי בנוח להסביר, וגם לא שאצליח להסביר. זה מאוד מתסכל אותי (גם זה שהיא לא מבינה, וגם זה שאני לא מצליחה להסביר את עצמי). אני עוד מעט בת 30, וההתנהגות הזו שלי מביכה אותי מאוד (התנהגות שמתאימה יותר לילדה קטנה, לא?). אני מאוד בלחץ לפני הפגישות. בשתי הפגישות הראשונות נלחצתי מאוד בדרך לטיפול, אבל לפני הפגישה השלישית הייתי בלחץ עוד מהלילה לפני ולא נרדמתי. סיפרתי למטפלת על הלחץ בדרך לפגישה, וגם דיברתי על זה שקשה לי לדבר ושאני מרגישה מאוד מבויישת. על זה דווקא אין לי בעיה לדבר. מצד אחד אני מאוד חוששת שבגלל שאני לא מצליחה לדבר אז המטפלת תגיד שאין טעם להמשיך להפגש ותפסיק את הטיפול. מצד שני, אני בעצמי חושבת על להפסיק להגיע. המחשבה על הפגישות הקודמות מעלה בי הרגשה ממש לא נעימה, ההתנהגות שלי בפגישה, השיח ביננו, כשאני חושבת על החדר/קליניקה אני לא אוהבת אותו, אני שונאת להגיע לשכונה שהקליניקה נמצאת בה, ואני בכלל לא בטוחה אם אני אוהבת או מתחברת למטפלת (והאם אני מעריכה את דעתה), והכי, אני פשוט לא מרגישה תועלת מכל העניין (אני מרגישה דווקא הרבה יותר רע מאז שהתחלתי). הגעתי לשם כי לאחרונה אני לא מצליחה לישון, לא מצליחה להתרכז בעבודה, איבדתי את המוטיבציה, התרחקתי מהמשפחה ואני פשוט מרגישה שלא טוב לי. עמוק בפנים אני לא באמת רוצה להפסיק את הטיפול לפני שלפחות אחזור למי שהייתי לפני כמה חודשים. המחשבה על הפגישה הרביעית עושה לי פרפרי בטן (ולא מהסוג הנעים), ופשוט לא בא לי ללכת. עכשיו בגלל החופש בפסח, יש לי קצת זמן לחשוב על זה לפני הפגישה הבאה שלנו. כמה פגישות צריכות לעבור עד שאוכל להתחיל לדבר כמו אדם נורמלי (או שאולי לא אצליח בכלל??)? איך אדע אם היא מטפלת טובה, אם אני מעריכה אותה ואם יש לנו חיבור טוב, וכמה זמן אני צריכה לתת לזה?

לקריאה נוספת והעמקה

היי בלישם מה שאת מתארת קורה להרבה מטופלים בהתחלה. יש מבוכה, יש הכרות, לפעמים קשה לדבר ,לפעמים עוד לא יודעים לגמרי אם יש חיבור, לפעמים פשוט צריך לתת לזה זמן ןלפעמים צריך גם להקשיב לאינטואציות שאומרות שזה לא מתאים אבל רק אחרי שבטוחים בהן. לא תמיד קל להכנס לתוך תהליך של טיפול רגשי שיש בו חשיפה ומגע עם רגשות , זהו תהליך עדין שצריך להכנס אליו בעדינות. אני בדעה שהמטפלת צריכה לעזור לך לדבר (אולי כי זו הגישה שלי) ואת בהחלט יכולה לבקש ממנה גלויות שתשאל אותך דברים, ושתעשו הסכם שכזה שאם מה שהיא שואלת לא נראה לך את אומרת לה שאינך רוצה או יכולה לענות. מה את אומרת? ליאת

28/04/2016 | 16:40 | מאת: סימה

כל פעם שמגיע חג ולא משנה איזה חג חוץ מיום העצמאות אני נכנסת לדיכאון ובדידות.מה עושים עם הלבד הזה בחגים ומתמודדים עם מחשבות שליליות בתקופות אלו?

מנהל פורום פסיכותרפיה