דמעות שקופות..................

נעלמת כדמעות שקופות אחר בכי מציף, עוצמת עיניה בחוזקה, אך רואה היטב. מנסה להרחיק את הזמן, אך כה קרוב למגע הוא, זמן עמד מלכת, ומשם היא לא הלכה... להריח, לנשום, רצתה לצאת לאוויר, אך כמעט ולא נשמה... קולה לא נשמע. שפתיה כבר לא חתומות, אך המילים נשארות יתומות.... אני חושבת שאני בסדר, התחלתי לכתוב עוד ועוד....ובטיפול היא מכילה, מבינה ואמפתית כלכך. פעם ידעתי שרע לי מבפנים ולא ידעתי כל כך לומר מה רע, היום אני יודעת למה...היא אומרת שזה רגע מכונן, וחשוב ושזה סימן שאני מקבלת את עצמי שאני בסדר, לא שמשהו דפוק בי...מרגישה יותר שלמה כך. תודה שכתבת שאת לא חושבת שיש אשמה בילדה...זה עזר גם.