נינוחות מעיקה
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
מכירה את המצב שבבטן את יודעת בדיוק שאת עושה את הדבר הנכון למרות שלטווח קצר הוא נראה לא רגיל ועוד מאותו דבר. אבל בגלל שהוא שינוי יזום נשאר ספק קטנטן שמנקר. בעיקר שלא ממש רואים את השינוי קורה עד תומו. אבל ברור שלא נכון לחזור אחורה. זה תהליך פנימי. לא היתה באמת כל ברירה אחרת. אבל זה צובע את הרקע בבעיה שלא נפתרת. לצד יוזמה מתוך החלטה נחושה לשנות. זה מתגנב בזמן שקט העשיה משכיחה. גם לדעת להכיל את הצפיה הפרת האיזון וחוסר הודאות נינוחות מעיקה . הרי הודאות היא אם כל קבעון. אי ודאות היא האמת התמידית. אז יש תבונה אבל השקט שנשאר מלווה ברחש רקע. הסביבה בה זה התרחש מנסה ללחוץ להשיב את המצב עם רווחים הנלווים לאחור. כל ניסיון כזה מעורר את הרעש רקע שצריך להשקיט מחדש. ככה זה שמשתנים ?
היי ג כן, בהחלט כככה זה הרבה פעמים עם שינוי, יש ידיעה וגם חרדה, יש הפרת איזון ביחד עם תקווה, יש רווחים משינוי ולעיתים...יש גם רווחים מאי שינוי או המתנה עד שמהות השינוי תובהר. המשפט שהודאות היא אם כל הקיבעון ואי ודאות זו האמת התמידית פחות מתחבר לי, זה נשמע יפה פילוסופית אבל לא מוצאת זאת כאמת מוחלטת ונכונה תמיד. בכלל, יש בעיה עם "אמיתות מוחלטות" כי הן אינן מתחשבות במורכבויות של סיטואציות.. ליאת
מנהל פורום פסיכותרפיה
