תחושת פספוס

ליאת הי, הגעתי היום לפגישה מוצפת מהחג ומהסופ"ש הארוך, חונקת את הדמעות בתוכי, תוך תקווה לשכב ולדבר עם המטפלת. כבר כתבתי לאחרונה בפורום שאני מתחילה לחוש את הנינוחות והנעימות שבאנליזה ולא את הניכור והדחייה שהיה מנת חלקי עד כה. אך שוב אני מוצפת. לא רוצה לבוא יותר ומתוסכלת כי אינני מצליחה להביא את עצמי בפתיחות ולהעמיק את השיח והרבדים. אני חווה לעיתים פער כל כך עמוק בין הרצון שלפני הפגישה ובין מה שקורה במהלכה ובסופה. שוב לא בא לי לבוא. אני לא מצליחה לחבור ולענות על שאלותיה, העדינות, שמנסות למצוא דרך להרחיב ולהתבונן על הדברים באופנים שונים ולא רק בתשובה ישירה שלי. לפעמים אני יוצאת ושונאת את המפגש. לא אותה ואולי כן, בעיקר על כך שנשארתי עם הדברים הפנימיים שגורמים לי עצבות כל כך עמוקה ומטלטלת וקושי להתנהל בשוטף. ליאת, אפשר את עזרתך להתחזק ולמצוא את הכוחות למפגש הבא?