ביישנות מוזרה

שלום . יש לי בעיה. אנימדברת עם חברים/ות שלי כל יום אבל לפעמים כשאני לא מדברת איתם ביום מסויים, או שהם לא מתקשרות או שהם עסוקות בעבודה וכו'...אני נורא חוששת שהם כועסות עליי, ושמישהו אמר להם משהו שכביכול אמרתי עליהם....וזה נורא מתסכל אותי עד שאני מדברת איתם ורואה שזה לא נכון. אני בחורה נאה, חמודה עם הרבה חברים/ות , רק ביישנית קצת, שקטה כשלא מכירים אותי, לוקח לי זמן להיפתח לאנשים ולהתחיל לדבר איתם אם אני לא מכירה אותם. גם לא היה לי חבר אף פעם (אני בת 22). שמתי לב לעוד בעיה, שבימי זיכרון, כשיש צפירה, אני "מתיישת " או נבוכה לעמוד ליד אנשים (עם זה הרבה אז אין לי בעיה, רק בין 1-4 אנשים בערך אני נהיית נבוכה), ואני מעדיפה להיות לבד, אז אני הולכת למקום אחר או משהו. מה לעשות?

שלום ורד, מתיאורך עולה כי את אדם מופנם. החלוקה לשני טיפוסי אישיות "גסים", אינטרוברסטי (מופנם) ואקסטרוברטי (מוחצן) מוכרת עוד מימיו של יונג, ממשיכו של פרויד והיא תקפה לאורך כל השנים הרבות שחלפו מאז בתחום מחקר האישיות. לחלוקה זו יש אף בסיס ביולוגי. אנשים מופנמים יוצרים לעיתים קרובות מעטים, אך קרובים ועמוקים ומשמעותיים, הרבה יותר מאנשים מוחצנים. זה כוחם וזה יתרונם. אם המבוכה והביישנות אינן מפריעות לך מאוד, אני מציע לך לקבל את עצמך כמות שאת. אם הדבר מפריע לך לעמוד על זכויותייך, טוב תעשי אם תירשמי לאחת הסדנאות לאסרטיביות ו/או לתקשורת בין-אישית. בבחירת סדנא כזו, חשוב מאוד לא ליפול לידי שרלטנים למיניהם ולכן הצעתי היא לפנות ליחידה ללימודי חוץ של האוניברסיטה הפתוחה או של אוניברסיטה אחרת במקום מגורייך ולבדוק האם סדנאות כאלו מתקיימות שם (בד"כ כן). שם, לפחות, יש בקרה מסוימת על אנשי המקצוע המעבירים את הסדנא, ובראש ובראשונה, נבדקת השאלה האם הם אנשי מקצוע מוסמכים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין