מקווה שזה הפרום הנכון

הייתי אצל פסיכולגים ...אני יודעת מה זה ...אבל אני מנסה להגדיר לעצמי,או שיתנו לי הגדרה ל.. מה עובר עליי? למה ככל שאני יותר גדלה, אני הופכת יותר ויותר לאדם אחר .. לאדם ,שאני לא מכירה אני מפחדת לאבד את שפיות דעתי . למרות שכלפי חוץ, הכל פחות או יותר בסדר. אז אני בת 20 ,ולא ממזמן התחלתי עבודה חדשה ... העבודה דורשת אחראיות כמו בכל עבודה ,ועבודה עם קהל ...(מכירת תכשיטים בדוכנים) אני נלחצת מזה ,לא מהאנשים אלא, מזה שאם...ואם...תסריטים דמיוניים..אני תמיד בלחץ ,אני חושבת בלי היגיון ..שואלת את העובדות הותיקות שאיתי ,שאלות חסרות היגיון בנוגע לעבודה..ואני נשמעת כמו מטומטמת וחסרת ביטחון. ואני לא כזו ,אני יודעת מי אני ברגע שאף אחד לא מסתכל אני מתקתקת הכל מהר,אני טובה. היחסי חברות שלי דפוקים ,אני מרגיש שכולםפ מתרחקים ממני ,אני רגישה לכל דבר . אם לא מחייכים אליי באותו רגע או מקדישים אליי את מלוא תשומת הלב אני נפגעת וחושבת ששונאים אותי ... לא מספיק ,אני פוגעת באנשים שיקרים לי כאילו יש לי מתח וכעס פנימי תמידי. אני מדברת לאמא שלי שכל שך עושה בשבילי.. כמו מפלצת!! ואז אני פוגעת בעצמי כי אני לא יכולה לשאת את זה .. אני חותכת את עצמי ... נמאס לי לשקר לכולם ולעצמי. לנסות לצוא חן בעייני כולם ...להיות פעם כך ופעם כך..אני מפחדת פשוט הכול אפוף פחד ...ממה שיקרה יהיה ,היה ... מפחדת לאבד את דעתי . איך מתחילים לצאת מזה?

היי, רק רציתי להגיד לך שהייתי בדיוק כמוך בגיל 20. בדיוק. טוב, חוץ מהחלק של האמא, כי גרתי לבד בגיל 20. אני חושבת שמה שהיה אצלי זה מה שתיארת בתחילת מה שכתבת "אדם שאני לא מכירה". לא להכיר את עצמי הוביל אותי להמון בלבול, ואז באמת הייתי חייבת לבנות את ההערכה שלי מאיך שאנשים אחרים ראו אותי. ואם הם לא מחייכים אליי כנראה באמת שעשיתי משהו לא בסדר וכנראה שאני בעצמי לא בסדר, ואז שנאתי את עצמי, ואם הוצאתי את זה החוצה פגעתי באנשים, אז ברור שעדיף לפגוע בעצמי במקום... בכל מקרה - הדרך שלי החוצה הייתה ללכת לטיפול. הרגשתי שאני צריכה מישהו חיצוני אובייקטיבי שיכוון אותי החוצה מהמקום הזה. זה כאילו כשאת יודעת מי את אפשר לעמוד הרבה יותר יציב מול אנשים אחרים, ולא כל דבר פוגע ומערער. ובהצלחה בעבודה החדשה!

הי, עם הרבה ממה שכתבת אני ממש הזדהתי...נראה לי אני מזהה שם אצלך אולי חרדה חברתית? אני דווקא בטיפול כבר כמה חודשים.. וגם אני פגעתי בעצמי עד לפני שבוע...הייתי שורטת את היד שלי עם סיכת ביטחון...בלי דם..לא עמוק..אבל עדיין יש לי סימנים...זה התחיל ממחשבות כשהייתי ממש עצבנית ולא יכלתי לסבול את עצמי יותר..ואז זה עבר לרצון להכאיב לעצמי ואז זה עבר למימוש אמיתי... אבל זה עבר לי לבנתיים והתחיל משהו חדש...הרעבה.. אני אוכלת פעם ביום..בשעות אחה"צ...וכל שאר היום אני פשוט שותה מים...מעניין אם הפגיעה העצמית עברה להפרעת אכילה...(ליאת מה דעתך?) מעניין אותי לשמוע עוד על הפגיעה עצמית שלך...אם בא לך לפרט אז אני אשמח לשמוע..

ממ.. ליאת תגיד לך לדעתי ללכת לטיפול .. וזה יעזור . את תופסת את המציאות בצורה מעוותת מתוך התחושות שלך באותו רגע נתון כולנו חווים חוסר ביטחון בחיים שהם מתחילים משהו חדש זה מלחיץ רצחח גם חברתית במיוחד גם לאלה שיש להם מזה ביטחון עד שלומדים מי נגד מי וכל מיני כמו למשל שמתחילים ללמוד אנגלית לאט לאט משתפרים ככל שמתנסים אבל תארי לך כל פעם שהייתי מנסה לקרוא אנסין ולא הלך לי ללכת לפגוע בעצמי ? זו סתם דוגמא של חוויה שהלחיצה אותי בתקופה האחרונה הייתי מקבלת 30 25 בהתחלה והרגשתי שזהו הלך עלי אבל תוך חודש למדתי את העניינים ועברתי את הקורס ובאמת שלא חשבתי שאעבור כל שנייה רציתי לבטל אמרתי לעצמי לא חבל על הכסף ? אבל אמרתי בסוף אני אעשה הכל לעבור את זה מקסימום אני אלמד מזה להבא . אולי זו לא דוגמא הכי טובה כי זה ממש בקטנה אבל לדעתי כדי שתפני לטיפול כדי להבין את התחושות שלך ואת השיח הפנימי בעיקר ואת הרגעים בהם את נכנסת להרס ותלמדי לסלוח לעצמך על פשלות רק מזה צומחים. ותלמדי אולי דבר מאוד חשוב וזה להפריד בין התחושות שלך ברגע נתון לבין מה שקורה בפועל במציאות . להלקות את עצמנו באמת שאין טעם . תגובה קצת ארוכה אבל פשוט מוכר לי המקום הזה לא יודעת אם ירדת לסוף דעתי מקווה שליאת תבהיר לך יותר טוב .

משום מה אני לא מצליחה לשלוח תגובות בחזרה לשני הבנות שענו לי ,כיוון שביקשתי שהתשובות יגיעו למייל שלי ... אז...תודה לכן . ואענה לשתיכן ... ל-תת: אני פוגעת בעצמי ,לא בגלל דברים פעוטים. ברור ..שזה משתנה מאדם לאדם. אבל מתי שזה קורה ,זה קורה מתוך חוויה ממש מכאיבה או,הצטברות של המון דברים . כרגע לא מתאים לי טיפול-כלשהו (ועברתי הרבה ) משום מה נראה לי ,שזה אף פעם לא יעזור לי ..והטיפולים גם יקרים .. אני יודעת שהכל מתחיל ממני. ולכן אני מנסה לחזק את עצמי כל הזמן...זה לא קל ,ואני יודעת שצריך תמיד כתף תומכת . את מאוד צודקת יש לי המון עיוות מחשבתי ,ובצורה שאיך המחשבות מגיעות אליי....המון בילבול ועייוות. לגמרי !! אולי בגלל זה אני מרגישה שאני מתחרפנת,לפעמיים. אז -תודה לך:) ו-פיונה (חח חמוד) לא נראה לי שיש לי חרדה חברתית...אני בסדר גמור . יש לי לחץ פנימי אם כבר,מין חוסר רוגע ושלווה ...לא נעים בכלל ,והכי מעצבן שרואים את זה עליי.כתבת לי שם עוד משו עם האוכל . עזבי את זה ,תניחי לזה ....אל תזיקי לעצמך זה לא שווה את זה -----הייתי שם בקטע של האוכל --- תרפי מזה כל עוד לא נכנסת לזה עמוק וזהו...אם תרצו לשתף יותר -אשמח .