מניפסט כנגד הבבוניאדיה והפרחיאדה

אני קוראת להחרים את מדינת הבבונים והפרחים. קוראת להחרים את הטמטום שפשה באזורנו. אין לי פה מקום ולעולם לא היה לי. אני שונאת כאן את כולם ובזה לטמטום. כל מקומות העבודה בחוץ מנוהלים על ידי אנשים מחומצנים עם עקבים שכל השכלתם מושתתת על דברים שהשתיקה יפה להם. אין לי אלא לנטוש בעצב את ארץ הולדתי ולערוק אל מחוזות הספר של ארץ נכר. אנשים כמוני אינם יכולים למצוא כאן פרנסה, נחמה, והבנה. לא יכולה להסתדר עם הטמטום. לא מסתדרת כאן. ליאת, לא יהיה יפה לצנזר את הודעתי זו. הדברים לא נכתבים מיהירות אלא תסכול הולך ומתגבר עד כדי רצון לעשות מעשה! נ.ב "לב שבור הוא לב שלם" אינו משפטו של ברי סחרוף!!!

שגם התשובה הזו, המאוד לאקונית, גורמת לי לחשוב שסתם ביזבזתי פה מילים. אני מצטערת על כך. לא הייתי צריכה לכתוב. ולא אני לא מעוניינת להיפגש איתך בתשלום, אז הכתיבה הלא רווחית שלי לא שווה מבחינתך.