ענבל..

מקווה שזה בסדר מצידך שככה נדחפתי לך לפורום... באמת שלא התכוונתי ליותר מהודעה אחת. מאד לא אוהבת להתעלק או להרגיש זקוקה ומרגישה לאחרונה שאני כזאת או שהפכתי לכזאת. מרגישה ממש רע. תרופות מוצעות לי שוב ושוב ומנסה. באמת שמנסה. אבל באמת ששום דבר לא עוזר או שמלווה בתופעות לוואי קשות. אבל הוא לא מוותר לי ורוצה כל פעם לנסות תרופה אחרת. מקנאה באדווה (קראתי בהודעה האחרונה שאמרו שהיאלא צריכה תרופות ולי בדיוק להיפך וגם הפוכה התגובה שלנו) העולם הפוך! הלוואי שהיו אומרים לי שאני לא צריכה תרופות. הוא גם טוען שההתנגדות שלי מפריעה לאפקט התרופתי. מ ת ס כ ל. אני כן רוצה שזה יעזור. נכון שיש בי הסתייגות. אבל הסבל כל כך גדול שמסכימה ותכל'ס מנסה אבל כמה אפשר???! אפילו הסכמתי למרות תופעות הלואי של התרופה האחרונה שניסיתי - להמשיך איתה. כי הרגשתי אשמה שאני "מפריעה" ומתנגדת גם אם התנגדות פנימית והרגשתי מפונקת . הסכמתי לסבול את תופעות הלוואי הקשות אבל הוא לא הסכים. אמר שצריך תרופה אחרת. שלא יעבור בצורה אחרת. והיא (הפסיכולוגית) רצתה להעלות את "מינון" הפגישות כדי לפצות בינתיים על החסר התרופתי. ואני קרובה לייאוש. כל פעם נכנסת לרגרסיות ולמצבים שחשבתי שכבר יצאתי מהם והתגברתי עליהם אבל לא. רוצה לוותר אך מפחדת. לא מבינה מה בדיוק מחזיק אותי בחיים - לא אהבה, לא משפחה , לא חברים. רק הבדידות נאמנה לי.... באמת מתנצלת על המקום שלקחתי כאן . ומתנצלת שמעמיסה עלייך עוד הודעה ועוד כזו מסורבלת. תודה ענבל

הי אנה, חבל שאני שוב מושא לקנאה... אבל סתם.... כמו בחוץ גם כאן... אני צריכה תרופות וזה ברור לי. והימים האחרונים היו שחורים במיוחד, אז אל תקנאי,טוב? פשוט כי אין במה. חבל שאת מרגישה ככ רע.חבל מקוה שתרגישי יותר טוב, נשמע שאת בידיים טובות. וזה ממש בסדר להזדקק...:) ביי אדוה.

הי אנה, קודם כל - אני מאד מעריכה את הניסיונות הכנים שלך להיעזר. ראויים להערכה גם הניסיונות של מטפלייך, הם לא מתייאשים בקלות ולא מוותרים עלייך, אני מקווה שאת רואה זאת. ההתנגדות היא פנימית, לא מודעת, יש להבין אותה בטיפול הדינמי. איני יודעת מהו הטיפול התרופתי המוצע לך, האם מיועד לדיכאון או לחרדה. אבל בוודאי אם זו חרדה יש אפשרויות נוספות - ביופידבק, יוגה ועוד - שיכולות אף הן לשחרר ולהרגיע מכיוון אחר, הכיוון הפיזיולוגי, שאולי יעורר פחות בהלה ופחות התנגדות. בברכה, ענבל