מסובך לי....

טוב, אז הבנתי שמטפל טוב לא אמור לענות על צרכיו של המטופל ולספק אותם. הבנתי, שהנכון הוא להגדיל את טווח היכולת שלי לשרוד תסכולים, צרכים לא מסופקים, רעב לא מושבע... הבנתי,לא כי הוא הסביר ליאת זה, אלא מהתשובות שאני קוראת פה שוב ושוב, הבנתי וקשה לי. התחושה היא כאילו כל דבר שאני מבקשת /דורשת/זקוקה לו הופך להיות סוג של הפרי האסור.אותו לא ניתן לקבל בטיפול. אז בסדר(או לא, זה כבר נתון לויכוח...) אל תיתן לי מחמאות,אל תשבח, אל תגיד מה אתה חושב עלי, אל תשתף אותי (חלילה וחס)באילו רגשות ותחושות אני מעוררת בך.... אבל ראבק, לפעמים אני צריכה שתיקח קצת אחריות (יפעת?), מותר גם להתנצל ולהשתתף בצערי או באכזבתי, הוא דיבר על זה שאני בוחנת אותו אם אכפת לוממני, אז יופי, זה כבר לא אהבה מה שאני מבקשת, זה אכפתיות. אז תגיד משהו...תדיג לי שאכפת לך. תגיד לי שהיה לך אכפת שעמדתי שם לבד אבל הסיטואציה לא כל כך אפשרה משהו אחר, תאמר לי איאלו מילים מנחמות, תסכים איתי שזו חרה של תחושה מה שהרגשתי, ואל תתמקד רק באיך יכולתי שזה יהיה אחרת... אל תיתן לי להשאר כל כך מתוסכלת. כמו שהבנת, ענבל, נפגשנו היום, שוחחנו על התחושות שלי, שם בלילה ליד האוטו, כשההתענינות שלו היתה כל כך חסרה (הנה עוד משהו שאני מחפשת כנראה :התענינות) עושה רושם שבכל פעם שאני מעלה את טיעוני וטענותי, שוטחת את תחושותי ומחשבותי, הוא ישמע ויקשיב ברוב קשב, ויעניק לי תובנות, הסתכלות על החיים, יקשר למה שקורה בחיים, יעלה שאלות. ולא, לא יתן לי את מה שאני מבקשת. חוזרת לנקודת ההתחלה: כן אני מבינה שהוא הכי מקצועי ושקול שיש(די כבר להיות צודק כל הזמן...)ואני מבינה שהתפקיד שלו זה לא לתת לי כל מה שאני מבקשת. אבל מה עם חלק? קטן? פצפון?(ברור שהוא נותן המון, אבל לא מה שאני מבקשת שאין לי וחסר לי) ולסיום, גם אלוקים התיר מכל עץ הגן ואסר רק את עץ החיים והדעת... קשה לי עם כלכך הרבה "לא"=תסכולים. מה יהיה? מפסיקים לבחון מתי שהו את האהבה/התענינות/אכפתיות/כנות?? איך זה קורה, אם בפועל התחושה מתערערת כלכך מהר בכל פעם מחדש??

הי מיקי, אני מסכימה איתך שחבל שהוא לא נותן לך גם את האמירה הקונקרטית שאת חשובה ושאכפת לו. אני מכירה מטפלים שעובדים ככה ויודעת שהם באמת מאמינים שזה לא מה שאת צריכה לשמוע, או שגם אם זה ייאמר - לא זה מה שיעזור, או שעצם זה שהם מבינים את המשאלה - זה מה שיעשה את התיקון, גם בלי ההיענות אליה. נסי, אם תוכלי, להבין זאת גם את, ודרכי - להאמין שבדרכו - אכפת לו. ענבל

אכן זו אחת מהטכניקות הטיפוליות המעצבנות ביותר... אבל נגיד אם תקבלי את מה שאת רוצה, והוא יגיד לך שאכפת לו ממך, כמה זמן זה יחזיק וישאר? בטח שלא לתמיד, עוד כמה פגישות תרצי לשמוע את זה שוב. ואם הוא יגיד ולא תאמיני לו, ואם תהיי מתוסכלת שהוא אומר כי תבעת ממנו להגיד ולא באמת כי כך הוא מרגיש. בקיצור מה שאני מנסה להגיד זה שמענה על הרצון שלך לא יסגור את החורים ויותיר אותך לא מסופקת בכל מצב. אני בטוחה שאכפת לו ממך, כי למטפלים אכפת מהמטופלים שלהם, ואני מניחה שמה שהוא מנסה לעשות זה להישאר איתך במקום העמום, הלא מסופק, כדי שתלמדי גם את להיות שם, להאמין לתחושותייך ולא להיזדקק למענה קונקרטי שיספק וודאות. סליחה אם זה פוגע, אבל נשמע שהמטפל שלך הוא מהסוג האנאלי שבאמת מצליח להישאר במרחב הסימבולי ולא "ליפול" לסיפוק קונקרטי של צרכים ורצונות... הוא גם פסיכואנליטיקאי במקרה?