ענבל אחת ועשרים אחרי חצות

ואני שוב קוראת את המילים הספורות שכתבת לי ושוב מנסה להבין ושוב מקווה שהדברים החמורים לא הרסו בינינו. כי אולי יש לי נטייה כזאת להרוס קשרים. לפי כמות ההודעות את בטח מבינה שזה מאוד השפיע עלי... מקווה שאת מבינה... דמיינתי לעצמי שאולי הרגשת רע עם מה שכתבת לי, כי אכן היתה שם פגיעה, ואולי חזרת לכאן בשל חרטה לכתוב לי דברים אחרים, יותר רכים, אבל לדאבוני אני מגלה שלא בזאת מדובר... שאת בכלל לא פה ובכלל לא במה שקרה לי בעקבות המילים, אלא שאת במקום אחר, מרוחק אלפי שנות אור, לא קשורה אלי... ככה זה, אף אחד לא קשור אלי, לא קשור בעולמי, הכל מרוחק ותחום, הכל כל כך לא נוגע, לא קרוב...

הי יפעת, לא חזרתי אתמול, אבל אני פה היום. קוראת אותך ומגיבה. אם לא ניתן לזה להרוס, זה לא ייהרס. ענבל

לרגע היה נראה שיש כאן חזרה לדפוסי העבר, אבל משהו בך באמת השתנה, גם בנפילות יש משהו יותר מוחזק, פחות כועס, פחות מפצל...על אף הפגיעה הצלחת לשמור את הטוב שבענבל... אז יש לך עצות? טיפים למפצל הותיק? 12 צעדים לגמילה מדה-וולואציות?? ואני לא יודעת איך את תחווי את תגובתה של ענבל להודעה הקודמת שלך, אבל לדעתי יש שם משהו קרוב, נוגע, קשור לעולמך... והאם באמת הודעת האנטי קלמטינה שלך נבעה מקנאה להודעה לדנה? אני לא עשיתי את הקישור הזה בראש...אני חשבתי שאולי זו קנאה לענבל כאמא ששולחת את הילדים שלה עם קלמניטה לבית ספר, הקנאה באבייקט הטוב על כל הטוב שיש בו...לפחות זה מה שהודעת הקלמנטינה קצת עוררה בי... הייתי רוצה שענבל תשלח אותי עם קלמנטינה לבי"ס...אפילו סגורה (ענבל), אני מנסה להיות לא תובענית... טוב, שיהיה שבוע טוב, נטול קנאה ועם מלא קלמנטינות! דורותי נ.ב. לענבל- אני מוכנה גם להישאר בבית ולנקות... אני אפתח את הקלמנטינות בשביל כל הילדים האמיתיים שלך...אני יוריד להם את הקשה מהסנדוויצ'ים, אני יוסיף גזר מקולף לשקית...אני אלעס להם את הגזר כדי שלא יתאמצו...טוב, הגזמתי? אז בלי הלעיסות...