זוועה

למקרה שמישהו תהה מה שלומי, זו התשובה לכך... אתמול היה יום זוגי קשה במיוחד...כל רגע עמדתי להישבר ולכתוב בפורום, אבל החזקתי יפה, ובלי קסנאקס ואפילו ירידה במינון... ענבל, ההודעות שלך ממש ממש הלחיצו אותי...הבנתי איזה אקט הזוי עשיתי ולא הבנתי מה נסגר איתי. שלחתי לה מייל שאם היא עוד לא קראה שתמחק את המייל הקודם ואם היא כן קראה אז אני מצטערת, אני לא יודעת מה נסגר איתי...אין לי שום רצף בחוויה, אני מופעלת על ידי מצבי רוח קיצוניים שמשתנים מרגע לרגע, ואחר כך אין לי שום יכולת להבין מה עבר לי בראש כשעשיתי זאת, במידה ואני זוכרת... למשל אתמול בבוקר החנתי את האוטו כשאני מאוד עייפה ובצהריים לקח לי רבע שעה לחפש איפה החניתי אותו ופשוט לא זכרתי... בנוסף אתמול שלחתי לה הודעה שאם היא עוד לא קראה את שני המיילים האחרונים שתמחק אותם. היא לא ענתה...הבוקר שלחתי לה הודעה אם היא מחקה או שהתעוררתי מאוחר מדי, והיא כתבה לי שהיא קראה את המיילים ולא נבהלה ושאני לא אדאג. ברור שנבהלתי...נראה לי אני לא אגיע יותר מרוב בושה. נראה לי בכלל אני אפסיק ללכת לטיפול. הדברים שכתבת אתמול בתגובה להשוואה שלי היו מאוד חריפים, אולי אפילו יותר מההשוואה... אין לי קשיים בחיים האישיים, יש לי זוגיות טובה ומלא חברים, אוהבים ומעריכים אותי בכל מקום שאני נמצאת בו וכל המוצפות שרואים כאן בפורום היא כתוצאה מהטיפול. ואני בטוחה שאם אפסיק ללכת לטיפול אצליח לקבור את הדברים באיזו מגירה אפילה ולא לפתוח אותם שוב לעולם. ולמה בכלל אני נשארת בטיפול? בגלל הקשר, האינטימיות תחושת האהבה... ואולי באמת אם זה רק תופעות לוואי לתרופה שאני בכלל לא צריכה, אולי כדאי להפסיק לקחת את התרופה... מה את חושבת? על להפסיק את הטיפול? ומה את חושבת על מה שקורה לי? נראה לך שאני דיסוציאטיבית או פשוט ממענת לקחת אחריות על המעשים שלי? וגם קצת חתכתי את עצמי אתמול, אבל הפסקתי מהר...אם אפסיק את הטיפול לא יהיה לי מול מי לעשות את האקט הזה...למרות שאני לא אספר לה, ברור לי שזה גם מולה... טוב, זו הודעת וונטילציה, נראה לי שאני אכתוב עוד הודעה היום ממקום יותר רגוע ושקט... וכתגובה לתגובתך...אני חושבת שאמפטיה בהחלט אפשר לזייף ואפשר למכור...זה אקט מכני בדיוק כמו סקס, אם האדם באמת נהנה או באמת אמפטי רק הוא יודע... רק לדוגמא תקחי עבודה עם הורים שפוגעים בילדים שלהם. כל מנת לעבוד איתם חייבים לשדר להם אמפטיה מסויימת, יחד עם הרבה גבולות. אז משדרים אמפטיה ואחר כך נשארים עם תחושת גועל נוראית של איך הוא יכל לעשות את זה לילד שלו... אבל עם מכירת אמפטיה אין לי כל כך בעייה, הבעייה היא עם מכירת האשלייה...ואולי מטפלים לא מוכרים אשלייה אבל יש מטופלים שבאים לקנות אשלייה והם ימצאו אותה בחנות, על אף שהיא לא למכירה... נראה לי שכמו כל דבר בחיים זה שילוב (צליל של הקאה)... ולא הגבת לצעד המשמעותי שעשיתי בטיפול...מה את חושבת? את גאה בי? הנה, את רואה, אני כבר לא צריכה טיפול!!! אני בריאה!!! טוב, נראה לי שאכתוב עוד היום, אבל אם לא, אז אני מקווה שממש ממש תהני בחופשה...(החלטנו שזו חופשה למרות שאמרת נסיעה...אולי זאת נסיעה לא למטרות חופש??? ונמשיך בהשלכות...) ושתצליחי לשכוח מכל המטופלים שלך ומכל הפונות היקרות בפורום...מכל כך הרבה אנשים יש לך לשכוח... אבל באמת שתהני, גם אם זה לא לחופשה... דורותי

הי דורותי, מכירה את ג'ורג' מסיינפלד? שהוא עושה איזה משהו ואז מתחרט ומנסה לתקן והורס עוד יותר?.. ככה נשמע לי סיפור המיילים הזה.. תקשיבי, התכוונתי למה שאמרתי - יש מקום לגילויי אהבה, גם כאן וגם בטיפול. אבל שימי לב להדגשה: ב-טי-פול. הבעיה היא שהרבה מהאקטים הללו שלך נעשים מחוץ לטיפול. נעשים באימפולסיביות. נעשים מתוך חוסר מחשבה לפני וחוסר יכולת לעבד אחרי. ולגבי האמפתיה - לא , אי אפשר לזייף. אפשר לזייף גניחות של 'כן, אני מבינה שזה נורא קשה'... אבל אי אפשר לזייף הבנה אמיתית ועמוקה של הזולת. תודה על האיחולים ושמרי על עצמך בהיעדרי, אה? ענבל