עצבנות יתר ולחץ תמידי

לענבל שלום, אני בת 27, אמא לילדה מקסימה בת ארבע ובהריון שני חודש חמישי. בעבודתי אני מורה בחט"ב וגם כן סטודנטית לתואר שני באוניברסיטה. מטבעי אני בן אדם עם פתיל קצר כמו שאומרים. אני ישר קולטת מה שאנשים רוצים לומר ואז מתעצבנת כשמתחילים להסביר לי שוב. אני גם מתעצבנת כשאני אומרת משהו ולא מבינים ישר (לפעמים חושבת שאנשים מולי הם טיפשים-סליחה- זה לא שאני איינשטיין וזה לא בא מתוך יהירות חלילה אבל מתעצבנת מהם בכל זאת כשלא קולטים מהר). וגם מתעצבנת כשלא נשמעים בקולי ומבצעים מיד (במיוחד התלמידים). נראה לי שכל התערובת הזו של להיות גם אישה, גם אמא, גם מורה וגם סטודנטית הוציאו את הרוע שבי באופן מקסימלי ומאוד מגעיל. אני גם נלחצת מהר מכל שטות (גם כשאני חושבת שאיבדתי את הטלפון לשנייה- ממש דופק מהיר, חום והזעה, נכנסת לפאניקה). אני גם מתעצבנת מכל שטות אבל לאחרונה זה התחיל להציק ממש וזה התחיל להשפיע גם על הסובבים אותי. ובעיקר עליי, באופן פיזי, שאני מרגישה תמיד לחץ וכאבים בחזה, בבטן, ובכל הגוף. הגוף פשוט מכווץ וכואב ואפילו לישון אני לא יכולה. לאחרונה הגעתי למצב שאני צועקת בכיתה ומתרגזת באופן מוגזם מאוד ומתחילה לקלל -סליחה שוב- את התלמידים ולהגיד להם שאני מבזבזת את הזמן שלי עליהם. אני יודעת שזה לא מתאים למורה ואני נורא מכבדת ואוהבת את התלמידים שלי, אני לא יודעת מה קורה לי. וגם כן, ועוד יותר חשוב, אני צועקת בבית על כל מי שרק אפשר. על בעלי ובמיוחד על הילדה, אני אפילו הגעתי למצב שנורא התעצבנתי שהיכיתי אותה פעמיים שלושה ובכיתי במשך שבוע אחר כך על איך העזתי פשוט לגעת בה. אני מגיעה למצב שאני פשוט צריכה להוציא את העצבים שלי ולחבוט במשהו. כשאני מתעצבנת (וזה קורה בקלות ומכל שטות ובמיוחד כשאנשים נדחפים לי לחיים) אני ישר מרגישה מועקה פיזית. עוד לפני שאני מתעצבנת ומוציאה את העצבים אני מרגישה לחץ וחום, מרגישה שהנה לחץ הדם עולה, חם לי ואני לא יכולה. בעלי אומר שאני צריכה פשוט לדעת לשלוט בעצמי ולרסן את העצבים שלי, אוהווו הוא לא יודע כמה שזה קשה... הצילו, אני מתחרפנת ומרגישה שאני מאבדת שליטה. בבקשה אני צריכה עזרה ולא יודעת למי לפנות, זה משתלט לי על החיים. (וגם על ההריון- כמעט אין יום שאני לא מתעצבנת בו- ההיפך מההריון הראשון) יש לציין שאני גם בתקופה לחוצה מאוד בלימודים- אני צריכה לססים את עבודת הגמר -תזה- לפני הלידה ואין לי זמן, מרגישה שהכל פשוט בורח לי מבין האצבעות.. הצילו

שלום מילי, יותר מעצבנות זה נשמע כמו סטרס נורא גדול - לחץ, מתח ואי שקט. כמו סיר מלא עד גדותיו במים רותחים שמתחילים לגלוש.. הגלישה היא תוצאת לוואי של הרתיחה - בה צריך לטפל, פני לטיפול התנהגותי -קוגניטיבי, רצוי כזה שמשלב ביופידבק, על מנת להירגע ןלהתנהל נכון יותר. דרך אגב, הייתי ממליצה לך גם לבדוק אפשרות של הפרעת קשב וריכוז - הרבה ממה שאת מתארת אופייני לכך - אבל לא במקום הטיפול בסטרס, אלא בנוסף. בברכה, ענבל

שלום ענבל, תודה על התשובה, את לא יודעת כמה זה עוזר, אחד: לשפוך את הלב ושתיים: לחפש פתרון. בקשר להפרעת קשב וריכוז, כבר הרבה זמן אני חושבת על זה. קראתי על זה במקרה ןמאז אני לא מפסיקה לחפש את הסימנים, כי אני חושבת שיש לי כמה מהסימנים, כמו שאמרת. בקשר לזה וגם לטיפול הקוגנטיבי, למי אני יכולה לפנות? לקופת חולים? למכון פרטי? למישהו פרטי? (שמעתי הרבה שבאופן ציבורי זה עלול לקחת הרבה מאוד זמן וגם התמורה לא משהו, ואני משערת שזה אולי נכון, זה נשמע הגיוני). האם יש לך המלצה מסויימת? אני מאזור המרכז, אם זה עוזר.. תודה לך שוב ואשמח לשמוע ממך בהקדם.