עכשיו אני זקוקה להסברים

מדוע צונזרה הודעתי שמדברת באופן ברור על הרגשתי? לא היה מודגש מספיק שזה מפריע לי אישית? טוב אז לי באופן אישי (מקווה שהפעם מודגש מספיק) מפריע שאנשים מתפוצצים כל פעם מחדש ואז מתנצלים.זה מזכיר לי את אבא שלי,שלכאורה לא יכול לשלוט בעצמו.מעניין שעכשיו כשהוא נשאר לבד זה כבר לא קורה יותר. לפי דברייך מאתמול אין פסול בהודעות מהסוג הזה.ואז בנוסף, את כן מפרסמת התנצלות שהגיעה דקות אחרי שההודעה נשלחה.ממש מסדרת את המציאות מחדש. אה ואם הכותבת נעלבת מדבריי אני מתנצלת,לא התכוונתי לפגוע,רק לספר על בחילתי שלי שאיננה קשורה דווקא בה באופן אישי. אז מה גם הודעה זו תצונזר למרות שהיא עומדת בכל הכללים ? אולי באמת יש כאן אפליה. ממש חבל וממש עצוב שדווקא בתקופות קשות אי אפשר להעזר במקום הזה, להרגשתי (שוב מודגש )בגלל אחת שלא באמת מסוגלת להיות בטיפול,ולא באמת מאפשרת לעצמה להיעזר.ופשוט כואב לה כשמישהו אחר מקבל תשומת לב חיובית.כשמתחיל להיות קשר והמשכיות,באמת משהו לא פשוט.חייבים לקלקל. גם בסרט הזה היינו כבר בעבר.ממש עצוב לי וממש חבל. בכל זאת הפעם אני מצפה לתגובה.אני מרשה לה להיות בוטה ואמיתית, גם אם היא תפגע.כל תשובה עדיפה על התעלמות. בבקשה תסבירי לי כמו שמסבירים לילד קטן,אני באמת לא מבינה. בתקווה שנוכל להמשיך לדבר דנה

הי דנה האמת שלא התכוונתי לצנזר את הודעתך, כי אם להעלות אותה לצד תגובה הולמת מצדי, ואז חשבתי מה תהיה תגובה הולמת שכזו... בינתיים התחיל יום העבודה אתמול ולא הספקתי.. אז הנה תגובתי, לאחר מחשבה רבה: אני חושבת שכל הנוכחות כאן הן רגישות ופגיעות. רובכן פגיעות ורגישות לאותו הדבר בדיוק: דחייה, ביקורת צינית, קנאה, עלבון .... בעצם, איזה אדם לא נפגע מכל אלה? אני מבקשת מכולכן להשתדל להתחשב זו ברגישותה של זו, לכבד זו את זו – גם את החולשות. זו לא חוכמה להכאיב איפה שממילא יש פצע. שלא כמאמר השיר – הייתי רוצה שיד מושטת תפגוש כאן יד אחות. בעיני, כל הודעה שמועלית לפורום היא סוג של יד מושטת, גם אם היא קמוצה לאגרוף. על מנת לא ללבות את האש עוד יותר, הודעות נוספות מסוג זה, בהקשר זה, לא יועלו. אני לא רוצה לצנזר אף אחת מכן , אז אנא שימרו בעצמכן זו על זו. בברכה, ענבל

לענבל, דבר ראשון אני מוחה בכל תוקף על צנזור של כל אחת מהפונות הקבועות ובפרט דנה שלא נוטה לתוקפנות ולבוטות בדרך קבע! (וכן, אני יודעת, אני יכולה למחות כמה שאני רוצה, אין לי שום שליטה והשפעה על מה שקורה כאן...השלמתי עם זה). דבר שני, גם אני לפני זמן לא רב הרגשתי שתקפו אותי ולא ניתנה לי האופציה להגיב. זו תחושה מאוד מאוד קשה, גם אם ברור לי מאיפה הפעולה הזו באה. אבל אני חושבת שצנזור גורף זה לא הדרך, זה פוגעני ודורס ומוביל לחוסר אונים נרכש. אולי לצד הצנזור את יכולה לפרסם הודעה יזומה לדנה שאת מתנצלת אבל את מוצאת שלא נכון להעלות את הודעתה. כמובן שאם זה מה שאת מחליטה אין על כך ויכוח (את עקשנית יותר מכולנו ביחד..) אבל לפחות שיהיה איזה שהוא הדהוד של אמפתיה לעלבון או לכעס של מי שפונה. את בטח מפחדת שזה יהפוך להרגל ונרשה לעצמינו לכתוב כל מה שבא לנו כי בכל זאת נקבל יחס...אז אפשר לקוות שזה לא יקרה ושאנחנו מספיק בוגרות לנסות לעמוד בכללים (חוץ ממני, אני מאוד ילדותית בכל מה שנוגע לכללים) ואפשר גם לעשות את זה רק אם זה משהו חד או דו פעמי ולא דפוס שחוזר על עצמו. פשוט נראה לי שאת לא מבינה (כי אני מניחה שמעולם לא היית בצד השני של פורום אינטרנטי) את עוצמת הפגיעה והעלבון שהתעלמות ממך, שמייצגת דמות אם (רק שלי!), מבינה, אכפתית, מכילה, מגנה, תומכת ועוד, יוצרת. כמובן שיש יחסי העברה גם כאן ואנחנו משליכות עלייך המון, ולפחות בחווייתי האישית אם הייתי צריכה לדרג את עוצמת הפגיעה מהצנזור וההתעלמות לעומת פגיעות אחרות בחיי, הייתי נותנת לה 8. הפעם ענית לדנה והסברת לה בצורה מאוד מובנת, אבל לפעמים גם את זה אין וזה מאוד מאוד קשה. השווית בעבר את הפורום לטיפול קבוצתי, בעיני צנזורה, מצטיירת כמו שכל חברי הקבוצה בהוראת המנחה סותמים את האוזניים ולא מקשיבים לאחד המשתתפים. אם יש משתתף שבאופן גורף לא עומד בכללי הקבוצה צריך למצוא פיתרון ספציפי לגביו. גם בטיפול קבוצתי ובהדרכות קבוצתיות יוצאת המון ביקורת, המון תוקפנות ואנשים מצליחים להתמודד ואפילו לצמוח מזה. כמובן שכאן האנונימיות מאפשרת פורקן לא מווסת, אבל אני לא חושבת שזה המקרה ברוב הפעמים. מקווה שבמסגרת המרחב המשחקי שיצרת כאן יוכל להימצא פיתרון יותר יצירתי לביטויי תוקפנות, שהן חלק בלתי נפרד מכל משחק... ואם ההודעה הזאת תצונזר אני ממש אתחרפן... חג שמח דורותי

הי ענבל, לא קראתי את תגובתך עד הסוף, כנראה, ולא הבחנתי שכתבת שלא תעלי תגובות נוספות בנושא הזה. בנתיים הספקתי להגיב למטה לדנה, בעץ שפתחתי מזמן. התגובה שלי כבר נשלחה ולא נמצאת מולי, אבל נדמה לי שהיא "בסדר", קרי, לא מלבה שום דבר. בכל מקרה- אם להעלות או לא- זה כבר לשיקול דעתך. אבין אם תרצי להפסיק את השיחה בכיוון הזה. (ובכל זאת, נראה לי שהיא בסדר, התגובה שלי). אני כותבת כדי לבקש ממך, אם תוכלי, לרמוז בקטנה מה בחרת לעשות, כדי שלא אתיש את עצמי בהמתנה שהיא אולי לשווא. (ההמתנה קשה לי באופן מיוחד..). תודה, לילך

הי ענבל רציתי להגיד שאני מעריכה את זה שבסוף לא הייתה צנזורה,ותודה גם על זה שהקדשת מחשבה וענית. מקווה שלא נפגעת באופן אישי,ומקווה שברור שההודעה הייתה צינית לגמרי ואני לא באמת מתכוונת לרובה.אני חייבת לציין שהופתעתי (וגם קצת התפדחתי)שההודעה השניה הועלתה,טוב נו עונש ראוי... בכל מקרה אני כבר ביום שלישי בערב התקדמתי הלאה,כמובן שדיברנו בטיפול על מה שקרא כאן,והיה בהחלט מעניין ומעורר מחשבה. ברור לי שזו התנהגות לא ראויה,ואני מבטיחה לא להפוך אותה להרגל. ובשעה טובה נגמרו החגים,בתקווה שנוכל לחזור לשגרה המשעממת והשלווה. דנה

דנה, יפעת, דורותי , לילך הניסוח שלי היה 'הודעות מסוג זה (=תוקפניות), בהקשר זה' – בוודאי שניתן להמשיך ולהביע דיעה בעניין, רק בלי לפגוע אחת בשניה.. בכלל, המטרה שלי היא תמיד לאפשר דיאלוג ביניכן, וביניכן לביני. דיאלוג לא יתאפשר בתוקפנות ופוגענות ומכאן ההתערבות שלי במקרים כאלה – רצוי ללא צנזורה, לעיתים אין ברירה וצריך לצנזר – כשהפגיעה, בעיני, בלתי נסבלת. זו תמיד דילמה מבחינתי, תמיד התלבטות.. לפעמים אני בטח גם טועה בשיקול הדעת. אין לי אלא לבקש מכן לעזור לי בשמירה על הדיאלוג כאן, שיהיה מאפשר ופורה. בברכה, ענבל

פשוט לשלוח ברכת בוקר ודרישת שלום ממני, איילת השחר בגיחותיה :-)

א.ה. יקרה אכן, 7 ומחצה לפנות בוקר.. ;-)) טוב לראות ולקרוא אותך יופי שבאת לבקר! לילך