אין לי כותרת לזה... פשוט רוצה לשתף

היו לי כמה ימים שהרגשתי שהינה אני מצליחה לתפקד ו"להסתדר" בלעדיה. וזו סתם תלות טיפשית וילדותית שפיתחתי. והחיים נמשכים גם בלעדי הקשר הזה. ואני יכולה. אני חזקה. ואז התעוררתי מוקדם הבוקר וכל כך רציתי חיבוק. חזק כזה מחמם. עוטף. ואני רוצה לראות אותה. לשבת אצלה בחדר. בלי לדבר רק לשבת ולספוג את כל החום והשקט הזה שם ולצבור כוחות להמשך. בטח נמאס לך כבר מההודעות שלי ואני מבינה אותך. כל הזמן אני בקצה אחר משגעת אותך ואת חברות הפורום בעליות ובירידות שלי. בטח נמאס גם לה כבר ממני... לי נמאס כבר מעצמי... טוב, הגיע זמן ללבוש את מסיכת החג : לחייך ולספר שהכל טוב והחיים אחלה. שיהיה לכולם חג שמח. (פעם באמת הייתי אוהבת את החגים ואוירת החגים זה היה מופלא וקסום בעניי.. רוצה להרגיש את זה שוב..)

הי ניצן את לא נמאסת, אלא משתפת במה שכמעט כל אחת כאן עוברת - תנודות בתחושת הבטחון, בתחושת החוזק העצמי, ביכולת להיות לבד.. זה משתנה, באמת, מעת לעת. ייתכן שבחגים יש רצון יותר להיות מוקפת ועטופה. מקווה שתמצאי לך אושפיזין נחמדים שיעשו זאת, במקום המטפלת.. חג שמח ענבל

אולי את כן שמה את המייל ותקבלי את ההודעה שלי לפני החופשה הארוכה... אני מרגישה שאנחנו, הפונות הקבועות של הפורום (למרות שאני תכלס אוטוטו עוזבת) כמו המתקן הזה בלונה פארק (או שבדמיון שלי יש כזה בלונה פארק) של תמנון ענקי שמסתובב במהירות וכל פעם חלק מהזרועות שלו עולות וחלק יורדות...כולנו במין סחרחרה נוראית, ותוך כדי, פעם למעלה ופעם למטה... בטיפול אני משווה את התחושות האלו לתחושות של טריפ של ל.ס.ד. את מרגישה שהמציאות מתעוותת לך, גם ויזואלית וגם תפיסתית מבפנים, את מבולבלת, את לא מבינה מה בדיוק קורה, את מרגישה שאת לא יכולה לתקשר עם אנשים שהם לא על טריפ, כי את מרגישה שקופה, שרואים את הבלבול ואת החרדה עלייך. את לא מבינה אותם והם לא מבינים אותך (ולכן כדאי להתרחק מאנשים בעת לקיחת טריפ). בפעמים הראשונות שלוקחים זה גם מיוחד וגם מאוד מפחיד, קיים הפחד ליפול, לאבד שליטה, להישאר תקועה...אבל לאלו מאיתנו שצלח מזלם והטריפ אכן נגמר אחרי 8-10 שעות, את לאט לאט לומדת, שסופו של כל טריפ, כמו כל תקופה וכמו כל מצב רוח- להיגמר (בנאלי, אני יודעת...). אבל- כשנהיים day tripers קבועים, לומדים "לאלף" את הסם. שאת שולטת בו ולא הוא בך. עכשיו, זאת אשליה, הרי בסופו של דבר גם הוא וגם הרגשות שולטים בנו, אבל אשליית השליטה נותנת כוח, הקלה, ויכולת להסתכל על הדברים מנקודת מבט שונה (כמו- איזה כיף כל העולם מתעוות לי מול הפנים ולא איזה פחד..) אני מאמינה שגם עם הרגשות, אחרי אימון מסיבי שכולנו עוברות כרגע, דרך הטיפולים הנהדרים שלנו, נלמד לעבור את הטלטלות ואולי אפילו "לאלף" אותן. הרי בסופו של דבר כולנו עושות כך, כולנו הולכות לעבודה, ללימודים, חלקינו אימהות, ועוטות את המבט של הכל מצוין. אנחנו מתפרקות כשאנחנו יכולות. לבד, בבית, מול המחשב. טוב, כתבתי ממש הרבה, אולי אני אכתוב מדריך למשתמש המתחיל... אני חושבת שדרך סמים אפשר ללמוד הרבה על עצמינו. יש איזה פרופסור בעברית בפסיכולוגיה, שכל המחקר שלו על מצבים קוגניטיביים מבוסס על שימוש בצמח האיואסקה שהוא הזייתי... בקיצור, כמו שענבל כתבה, כולנו באותה סירה שמתנוענת על הגלים הסוערים, כל אחת כנראה כל פעם תופסת צד אחר של הסירה כדי לשמור על איזון, אולי כדי שענבל תשרוד...כי אם לא כולנו נתהפך...(ואולי זה מה שקרה אז? ענבל?) שיהיה חג שמח ורגוע, מקווה שתקבלי את ההודעה לפני יום ראשון, שזה בעצם עוד שנה ביחידות הזמן של החיה שנקראת "אישה מדוכאת שנמצאת בטיפול"... דורותי