(חוסר) אמון?

התייעצתי איתך השבוע בעניין קשר עין בטיפול, ואני רוצה להרחיב את ההתייעצות. אני בטיפול ארוך מאד מאד. מעל ומעבר לאורך טיפול ממוצע. לא בחרתי להגיע דווקא אליה, אבל נשארתי אצלה. היא לא "חייבת" להמשיך לקבל אותי, ואין לה רווח חומרי ממני. מבחינה פורמאלית, הטיפול היה אמור להסתיים אחרי שנתיים בלבד. היא טובה מאד אלי, ומגלה אכפתיות רבה (למעט שתי פעמים בעבר הלא מאד רחוק, שבהן אני הרגשתי, (עם דגש על *אני* הרגשתי) את ההפך הגמור, והן הובילו למשבר גדול ביחסינו). היום, אני מרגישה שהיא רוצה בכנות את טובתי, ושאני חשובה לה. אני מודה, שהיא חשובה לי עשרת מונים. נקשרתי אליה מאד, ועצם המחשבה על סיום הטיפול מעבירה בי צמרמורת. וכאן מגיע האבל... ... מעולם לא הייתי בטוחה שהיא מטפלת "מקצועית"... היא כמובן מטפלת מומחית, מדריכה, ובעלת ניסיון רב מאד, אבל אינני יודעת אם היא ממשיכה להתפתח מבחינה מקצועית, אין לי מושג אם היא לוקחת הדרכה לעצמה, או אם היא מתייעצת עם קולגות בשעת הצורך. לי נראה, שהיא בטוחה בעצמה ובדרכה יתר על המידה. עכשיו, לשאלה מה עושים עם כל זה... האם התאור לנ''ל משקף חוסר אמון בסיסי בה וביכולותיה הטיפוליות? האם הוא משקף טיפול בעייתי? האם להעלות את כל זה מולה? ואם כן, איך אפשר? הרי זו תהיה סטירת לחי בפניה, כי, כפי שציינתי, היא יכלה לסיים איתי מזמן... כל דיבור על הנושא ישמע קנטרני ומפקפק, ואני לא רואה את עצמי עושה זאת. מה את חושבת? אשמח לשמוע את דעתך על כל התהיות שהעליתי. תודה, עדי

שלום עדי, לדעתי כדאי להעלות את מחשבותייך אלה ותהיותייך בפניה. זה חלק מהטיפול וחלק ממה שאת מגיעה איתו לטיפול ושם בדיוק זה המקום להבין ולענות על כל זה. אני חושבת שאם תעלי את זה באופן המורכב שבו העלית זאת כאן, עם היכולת לראות גם את המקצועיות המוכרת שלה, גם את האכפתיות שלה כלפייך, אבל גם – כן, יש לך שאלות וספקות – זה יותר מלגיטימי ובוודאי שלא קנטרני. בברכה, ענבל

תודה, עבל, אבל כמו בפעם הקודמת, את מחזירה אותי, על כל תהיותי וספקותי, אליה... האם תוכלי לענות רק על שתיים מהשאלות שהעליתי קודם? א. האם מה שתיארתי מעיד על חוסר אמון בסיסי בה וביכולותיה הטיפוליות? ב. האם הוא משקף טיפול בעייתי? חשוב לי מאד לשמוע תגובה אובייקטיבית חיצונית, לפני שאחליט (באומץ, כמו ילדה גדולה) להעלות זאת בפניה. עדי