ענבל

היי ענבל אחרי כמה ימים שהיו "שקטים" יחסית שוב בנפילה גדולה.עצוב לי.אני בדכאון ואני רק מבקשת את נפשי למות.בעבודה אין לי זמן למחשבות או להיכנס לדכאון,אני גם מאד אוהבת את העבודה שלי,והיום כל היום הסתובבתי עם גוש ענקי בגרון,ובהרגשה שכל רגע הדמעות עומדות לפרוץ החוצה ,הרגשה נוראית. בתוך כל הכאוס הזה אני גם מוסיפה על עצמי אשמה ודאגה ומחשבות מיותרות .למה אני לא יכולה פשוט להירגע? אני מרגישה שאני רוצה להרפות ,לשחרר את האחיזה .ליפול כבר. הכל יותר מידי קשה בזמן האחרון. ואני תוהה אם מתי שהוא יהיה לזה סוף,ואם אני אצליח להשתחרר מהכבלים של הייאוש,הדכאון והשנאה העצמית. ואני לבד בתחושות הקשות .וקשה לי לבד ואני צריכה שמישהו יהיה שם בשבילי כשאני לא מצליחה להיות בשביל עצמי.

חן גם קשה וגם לבד.. אולי לפחות הלבד לא הכרחי? אולי אפשר לשתף? ואולי.. רק אולי... בכל זאת ללכת לטיפול? בזהירות? מקווה שהשבת תהיה קלה יותר מאמש.. ענבל

בימים האחרונים לא פשוט לי.גם לפני טיפול.. וגם אני חולה ,תקף אותי וירוס.וסליחה שאני ממורמרת. אבל אני לא מבינה מטפלים.אני באתי אליכם במטרה לעזור לעצמי ,והמטרה הזאת לא הושגה.אתם מוציאים אותי מדעתי.אתם עושים לי רע בלב.אתם מצנזרים,מתעלמים,דוחים,פוגעים והרשימה עוד ארוכה.. אני כועסת.ואני פגועה מכם.אחד אחד אתם מאכזבים. ואני לא סגורה על עצמי אם זה בגללכם כי אתם הורסים או בגללי כי אני נותנת לכם להרוס שוב ושוב בפעם המי יודע כמה. היום אמור להיות טיפול.ובא לי להבריז.פשוט כי יש לי נסיון רע ומר עם פסיכולוגים. אני כבר לא יודעת מה לעשות ומה להגיד לכם כדי שתבינו..עד כמה כואב לי..