להיות או לא להיות

שלום ענבל, אני נמצאת בחופש עם הילדים ולכן לא אשתכר בחודשיים הבאים, גם אחרי החופש אם לא אמצע עבודה נוספת אעבוד מס' מוגבל של שעות ולא ארוויח מי יודע מה. אמנם המצב הוא לא קריטי, משום שבעלי הוא המפרנס העיקרי אבל יש לי הרגשה מאוד לא נוחה לגבי המשך הפגישות עם הפסיכולוג, אני מרגישה שלא מגיע לי כי אני לא מרוויחה, אני לא אוהבת להיות חייבת לאף אחד. קשה לי להודות בזה אבל אני צריכה עזרה מקצועית, אני לא יכולה לדבר על זה עם בעלי אחרי ששנים לא שיתפתי אותו ואפילו הסתרתי כל מיני דברים, כלפי חוץ הכל נראה בסדר, מבחינה רגשית בעלי די תלוי בי ונראה לי שהוא מאוכזב מכל הענין של הפס'. הפס' לא יהיה מוכן לעשות לי הנחה, הוא טוען שאני צריכה להיאבק וכו', עכשיו אני מצויה במצב בלתי אפשרי, מצד אחד יש לי דחף עז לרצות את בעלי (אולי יש לי קצת חרדת נטישה)ולהפסיק אולי שנתיים וחצי זה מספיק?, ומצד שני למרות שכל התהליך קשה לי מאוד לפעמים אני רוצה להרגיש קצת יותר נורמאלית, קצת יותר "להרגיש". נכון לעכשיו יש לי בעיקר רגשי אשמה לגבי כל העניין. תודה,

שלום ארי, מקריאת הודעתך נשמע לי שאולי כדאי להסתיר קצת פחות את הבעיות וללמוד לתקשר אותם ולהראות אותם לזולתך. למשל, לספר לבעלך על הקושי שלך ועל הרגשתך שאת זקוקה לטיפול וזקוקה לתמיכתו הכלכלית בעניין ולגיבוי שלו לתהליך הזה שלך. למשל, לספר למטפל על הקושי הכלכלי ובכל זאת לבקש הנחה, אולי אפילו רק לחודשיים של החופש הגדול. את מחליטה איך וכמה לספר או לחשוף והם יבחרו אם וכמה להיענות, אבל שווה לנסות וחשוב שיידעו על הקושי שלך - אחרת, איך יוכלו לדעת שאת צריכה עזרה? בברכה, ענבל

הבעיות קשות מידי לתקשור,אני לא מתכוונת לבעיות הכלכליות, מאז ומעולם אני חיה עם סתירות עמוקות (שלא לומר הסתרות). בכל זאת קצת עזרת לי, נראה לי ששווה יותר להשקיע בחיים המציאותיים ולעזוב את הבועה הטיפולית והחפירות. בברכה א.