הערכה

לגידי שלום שמי לילך ואני בת עשרים ושבע, באופן כללי מאד מצליחה בחיים (במושגים חברתיים) אני נשואה ויש לי עבודה מצויינת. ובמקביל אני גם לומדת לתואר שני. לאחרונה קודמתי מאד בעבודה. רצתי בשמחה לספר להורי, והתגובה היחידה שקיבלתי: כן גם אחותך עושה חייל בלימודים. נורא נפגעתי. אתמול גיסתי ילדה בן וכל המשפחה נורא נרגשת ואני פתאום פרצתי בבכי (לא ליד כולם למזלי). הייתי כולי אכולת קנאה על תשומת הלב הרבה שהיא מקבלת. אני הבת הבכורה ובלי ספק הילדה המוצלחת של המשפחה. ועם זאת שום הישג שהשגתי בחיים לא זכה להערכה. למרות כל מאמצי. עם זאת אני כבר גדולה, ובקרוב כבר אהיה אמא בעצמי, אני יודעת שכבר הגיע הזמן לוותר על הנסיונות להשיג את הערכת הורי שלעולם לא תגיע, ולהמשיך בחיי. אבל אני לא יכולה להשתלט על זה, ולמרות הכל, כל פעם צצה לה הילדה הקטנה והדחויה ומסרבת להעלם. אם כל ההצלחות לא העלימו אותה אז מה כן?

טיפול פסיכולוגי (פסיכותרפיה) נועד בדיוק לכאבים ומשקעי עבר שכאלו, שיצרה בך תגובת הורייך אליך מילדותך ועד היום. מומלץ בחום. פסיכולוג/ית זה בדיוק המקום "לחטא" ו"לנקז" פצעי עבר שכאלו, וללמוד להשאיר להם מקום קטן יותר בישות שלך ולתפקד טוב יותר עם מה שיש. הטיפול מומלץ לך על אחת כמה וכמה בשל הפיכתך הקרובה לאם, שכן בדרך כלל את הפצעים שגרמו לנו הורינו (ומן הסתם רוב ההורים לא מודעים לכך וניסו לעשות את הכי טוב שידעו) אנו נוטים לגרום לילדינו בוורסיה זו או אחרת ולהעביר הלאה את המשקע המשפחתי, בלי להתכוון ובלי להיות מודעים לכך אפילו, כך שטיפול טוב הוא הדבר הכי טוב והמתנה הכי גדולה שתוכלי לתת הן לעצמך והן לילדיך.

שלום אני חושבת שיותר מידי מטילים על ההורים האשמות מפי כמובן מילדיהם , ההורים לא למדו בבתי ספר להיות הורים ,הכל נילמד מהמציאות היום יומית ,או מהטבע ,לדעתי כשלילדים יש שאלות ותהיות וטענות רבות להוריהם,לדעתי זה מפני שלהם יש בעיות אחרות והם מטילים את הבעיות שנוצרו על הוריהם, לדעתי ההורים לא אשמים ,ההורים עושים את המקסימום לגידול הילדים באהבה רבה ובדאגות תמידיים,נכון שיש ילדים שמרגישים שהם מקופחים עלידי הוריהם אבל הוררים לא מתכוונים לכך, אני טוענת אתם הילדים מוצלחים ,מצליחים בלימודים מצליחים בעבודה,כל הכבוד זה גם בעזרת ההורים ,אי אפשר לבקש מההורים שכל הזמן או כל דקה ידעו כיצד לדבר או להגיב לילדהם, לדעתי אם ילד מרגיש פגוע מההורים רק בגלל שהם לא יודעים לפרגן או משהו דומה לזה,יש לגשת לטיפול,תודה,

שלום לילך, הילד שבנו לעולם לא נעלם והתגובות שלך טבעיות לחלוטין. לכולנו יש צורך בהערכה מהסביבה וכשמדובר בהורינו, הציפייה היא לקבלה ללא תנאי. אני מצטער לקרוא שאותך לא מקבלים גם בתנאים המחמירים מאוד בהם עמדת ואין לך אלא לקבל את עצמך. זו משימה קשה שלא תמיד ניתן לעמוד בה ללא עזרה מקצועית, בייחוד כאשר התגובות שלך מצביעות על כאב כה גדול. אחת האפשרויות היא לפנות לטיפול אצל איש מקצוע ובמידה ונוצר קשר טוב, להתנסות בחוויה מתקנת של קבלתך כמות שאת, עם או בלי הישגייך, שאמורה לגרום לך לקבל יותר את עצמך, לחפש פחות קבלה אצל הזולת וכתוצאה מכך לקבל יותר אנשים אחרים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

יש לי בעל מפרגן שכבר שנים מקבל אותי גם בכשלונותי וגם גאה בהצלחותי, במה זה שדוקא פסיכולוג יקבל אותי שונה? קראתי שוב מה שכתבתי וזה נשמע די טפשי להתרגש מזה. אני יודעת שההורים שלי לא אוהבים אותי כל כך (ביחוד יחסית לאחים שלי אם כי אף פעם לא הבנתי למה) אבל את זה כבר אי אפשר לשנות.