הרגשת בדידות חברתית ונפשית

שלום,אני אשה בת 40 כמעט, נשואה עם ילדים, למעשה יש לי הכל אבל למרות הכל מרגישה נורא לבד. אתחיל עם זה שמערכת יחסיי עם הוריי היה לוקה בחסר. חוסר תקשורת ומגע אנושי בילדותי עם אלימות מציד האח מבלי שקיבלתי איזה שהיא הגנה מאימי בעיקר. במהלך כל חיי לא היו לי חברות קרובות מדיי משום מה, כמעט ובכלל לא היו. אני מנסה ליצור קשרים כל הזמן, מפגינה בטחון עצמי רב, אני בחורה מאד מאד יפה, וזה היה לי מעט לרועץ בבגרותי. בעלי חושב שזה חלק מהסיבות. אני לא מסכימה איתו. בעלי גם בחור שבאופן כללי אין לו הרבה חברים, אבל הוא לא מרגיש שזה חסר לו. הוא אדם מאד מאד שקט ולא דברן במיוחד, כשאני בדיוק ההפך. משפחתי כיום בכלל לא מתעניינת בי ומעולם גם לא היה איכפת להם.זו לא הרגשה סובייקטיבית שלי, נסיון החיים לימד אותי להבין שכך הדבר, משפחתו של בעלי שונאת אותי וגם לא בקשר קרוב במיוחד איתנו ועם הילדים שלנו. ומאד מאד כואב לי שאין לי אפילו חברה אחת שכן יהיה איכפת לה ממני באמת. זה כואב נורא לדעת שאף אחד לא איכפת ממני. נכון, יש לי את המשפחה שבניתי לעצמי וילדים שאוהבים אותי. אבל הייתי רוצה לדעת איך אפשר ליצור קשרים בריאים, קשרים עמוקים ונכונים עם אנשים? כל קשר שאני מנסה לבנות, לא נמשך לאורך זמן. לעיתים אני מנסה להחזיק בקשר גם אם אני מרגישה שונות באופי. לעיתים אני מנסה לעשות רושם כבחורה מצחיקה ועליזה, כשבפנים אני ממש לא. לפעמים אני מתבדחת "יתר על המידה" ומראה כאילו אני מישהי שאני לא. רק כדי לרצות את הצד שנגד, כי חשוב לי לא להיות לבד. אני מרגישה מצוקה נפשית נוראית, ועצבות קשה באחרונה. כי האמת, שזה נורא קשה להרגיש לבד שאף אחד בעולם לא מתעניין בנו. תודה על הייעוץ.

שלום קורין טיפול פסיכולוגי יכול להועיל בדיוק בבעיה שאת מתארת - להצליח ליצור קשרים שהם עמוקים, יציבים, עם תחושה של אמון ובטחון. וגם להבין - למה זה כ"כ קשה לך ליצור קשרים כאלה, או להרגיש בטוח בתוך קשר, גם כשהוא קיים? אל תישארי עם הבדידות והמצוקה, לכי לטפל בזה - אפשר, בברכה, ענבל