מעידה ענקית

שלום ענבל, היה לי מאוד קשה היום. שלושה ימים לא ישנתי כמו שצריך, לא אכלתי, שיחקתי עם התרופות כדי שאוכל ללמוד יותר טוב, ויש מצב שאני באיזה שהיא הרעלת סרוטונין. כולי רועדת, כל הזמן. היום המון מחשבות וזיכרונות הציפו אותי ולא יכולתי לסבול את זה יותר, לקחתי כדורים, עשיתי מקלחת, אבל בסוף חתכתי (במקומות שלא רואים כך שאף אחד לא יידע). אני כל כך מאוכזבת מעצמי, וכועסת על עצמי. ואני מפחדת שהמטפלת תכעס עלי, מחר אני מתקשרת אליה. היא תכעס נכון? אוף, זה מסוג הדברים שאי אפשר להחזיר אחורה, ואני כל כך מתחרטת, חשבתי שאני מאחורי זה. כמו ל. אני מרגישה פער, בחוץ הכל טוב, אפילו מצוין, אבל פתאום יש נפילות, שקורות רק כשאני בבית לבד. ואני מגיעה מאוד נמוך ולא מצליחה להעלות את עצמי. זה בסדר? זה לא נורא? זה יהיה שווה משהו אם אני אבטיח לה (ובעיקר לי) שזה לא יקרה שוב לעולם? מרגישה כל כך דפוקה. משהו בטוח כל כך דפוק בי אם זה מה שאני עושה. אני יודעת שכבר מחר יהיה יותר טוב, אז זה נורא המעידה הזו? בא לי לא לספר לה אבל אני לא מסוגלת אני מספרת לה הכל. אבל אני כל כך לא רוצה לאכזב אותה. אני רוצה להראות התקדמות. מה יהיה? (אפשר אמפתיה, אמירה על זה שלמטפלת אכפת ממני ושהיא תתאכזב בגלל זה שסבלתי ככה ולא בגלל שחתכתי, ושהסימפטום לא משמעותי אלא התחושות הקשות, שהן ילכו ויידעכו במהלך הטיפול, ולסיום אמירה שאת סומכת עלי, ואת יודעת שאהיה בסדר). סתם, זה מה שאני רוצה לשמוע, אבל יותר מזה אני רוצה לשמוע משהו כן (ולא כנה- אני מפנימה), שבא ממך, ומההיכרות שלך איתי (הווירטואלית), ולא תשובה שבאה מתוך התפיסות הפנימיות שלי, שכנראה, יש מצב, שהן לפעמים מעוותות. שוב, זו מעידה חד פעמית! אז אני אגיד תודה מראש, על הכל... דורותי

שלום דורותי, שומעת שעבר עלייך יום קשה ושנשברת (בכל מיני מובנים). אני מקווה שהמטפלת שלך תהיה אמפטית, הן לקושי והן לשבירה. מכאן אני מאחלת לך שמעגל ההרסנות העצמית ייפסק עכשיו, כי כשמתחילים למעוד קל יותר להידרדר.. שתהיה שבת רגועה , ענבל