ייאוש

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

15/11/2002 | 14:16 | מאת: שמרית

אין לי עתיד! זאת התחושה שמאפיינית את מהות קיומי. זאת הבעיה שלי! אני נמצאת כבר בטיפול ואני התחלתי ללמוד באוניברסיטה ואני אפילו עובדת במקום נחמד... אין לי בעיות בעצם. אני הבעיה של עצמי. אני שונאת את עצמי ומרגישה שלא ניתן לעזור לי. אני מתכוונת לאכול כמה שפחות. זה לא קל , אבל אני \"משתפרת\" ככל שהזמן עובר. אני נראית בריאה בנתיים. אני מחייכת כל הזמן. אף אחד לא מבין עד כמה שאני מתה מבפנים. אפילו אני לא מבינה כמה רע לי. אני מרגישה בלי להרגיש. אני מקווה שאצליח לרזות ולהראות מצמררת . אני שונאת להראות נורמלית שום דבר בי כבר לא נורמלי. נמאס לי להיות חביבה ושקטה ומאופקת. אני שונאת את עצמי ממש. לא רוצה לחיות בעולם הזה איימתי שארזה גם בעבר וזה לא קרה. לכן המטפלת שלי \"לא דואגת\" זה כמו לצעוק זאב זאב... הפעם אני כבר לא צועקת. אף אחד לא יודע מה מסתובב לי בראש גם אני כבר לא יודעת אבל נמאס לי מהדרישות של העולם הזה ומהלחץ. 21 שנים אני בעולם הזה והצטיינתי ודהרתי במירוץ של להיות מוצלחת ולהיות שווה ושיהיו גאים בי... עכשיו אני מרוקנת. אני יצור מת . אף אחד לא מרגיש אותי גם לא המטפלת. נמאס לי להראות רגיל, כאילו שהכל בסדר. אני רוצה להראות מצמררת. ככה אני מרגישה ואני כבר בקושי מרגישה את עצמי לא תהיה לי בעיה לרזות הפעם. אני מאחלת לעצמי להפסיק להרגיש ולהשאב לריק האינסופי בתקווה שאעלם ושיניחו לי לנפשי אני לא חלק מהעולם הזה. חסרת ערך שכמוני... תראו לאן התדרדרתי

לקריאה נוספת והעמקה
16/11/2002 | 10:41 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום שמרית, בצד הפרעת האכילה, את מתארת דיכאון קשה. עושה רושם שבמקרה שלך שתי התופעות מתקשרות לנטיות פרפקציוניסטיות http://v4.windowsupdate.microsoft.com/he/default.asp שאכן נמצאו במחקרים קשורות לשתי התופעות. כפי שתוכלי להיווכח מהכתבה הנ"ל, פרפקציוניזם עשוי אמנם להביא להישגים, אך גם להרס עצמי, כפי שעולה מפנייתך. הדיכאון שאת מתארת נשמע כמו מעגל קסמים שבמסגרתו את גם נחושה בדעתך לא לאפשר למטפלת לעזור לך. ייתכן עקרונית שמטפל אחר יבין אותך יותר, אך לפי תיאורייך, סגרת את כל הדלתות ובעצם, סגרת אותן עד כדי כך שפנייתך אינה מסתיימת בסימן שאלה כלשהו או בבקשת עזרה אפילו במסגרת הפורום. בצד אלה, קיימת אינדיקציה לכוח רצון אדיר, שלמרבה הצער את מנצלת אותו נגד עצמך כמו גם את התובנות שרכשת בטיפול. יש דבר אחד שהמטפל, כל מטפל, לא יוכל לעשות בשבילך, והוא לרצות דברים במקומך. אני מאוד ממליץ על טיפול פסיכודינאמי שיעזור לך להביא את הכעס העצום, אולי אפילו השנאה, שאת מרגישה כלפי אמך. התהליך לא יהיה קל. דרוש לשם כך מטפל שיוכל להכיל רגשות קשים אלה שיהיו מכוונים כלפיו כחלק מן הטיפול, אך אני מאמין בכוחותייך. השאלה אם את מוכנה להרפות קצת ולשנות את מטרותייך כך שתרתמי את כוחותייך בעדך ולא נגדך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

מנהל פורום פסיכותרפיה