חרדות

בן 24, גיליתי שאימי היא אדם קר רגשית, וזה למעשה מקור החרדות שלי, ובמידה רבה עוצבתי להתנהג על פי השקפתה- פרפקציוניסט ששום דבר לא יהיה מספיק עבורה, אפילו חיוך לא יצא מפיה על אף שאני אחשב כמוצלח על פי רוב רק לא על פיה. בתמונות מהילדות ומהינקות שלי ממש רואים איך אבי (שנפטר מזמן) מחזיק ומחבק אותי ואילו היא בשום תמונה לא מחזיקה אותי ובוודאי גם לא מחייכת. הכי קרוב שהיא מגיעה זה כמה סנטימטרים לידי כתינוק. לאחר כל ההרצאה הזו, השאלה שלי היא איך ניתן להתמודד עם כל זה? אל תאמר לי לדבר איתה - ניסיתי ואדם קר לעולם לא יודה שהוא כזה. וגם אין טעם שתאמר לי לבדוק את זה, כי זה ברור ונכון, אינני טועה.

טיפול פסיכודינאמי שיירד איתך לשורשי הדברים , ויביא אותך להשלמה עם מה שקרה לך בילדות , להבנה ולאי האשמה, מומלץ במקרה כזה, לדעתי. אם כי גם החיים עצמם ילמדו אותך להסתכל עד דברים אחרת.

טיפול פסיכודינמי שיירד איתך לשורשי הדברים ויביא אותך להבנה להשלמה ולאי האשמה של האחר, לדעתי מומלץ במקרה זה. אם כי ואולי גם החיים עצמם ילמדו אותך לראות דברים אחרת.

שלום אנונימי, אני באמת לא חושב שיש טעם לדבר עם אמך במטרה לשנותה. אני גם לא חושב שיש משקל רב כל כך ל"אמת האובייקטיבית". כך אתה זוכר את הדברים וכך אתה חווה אותם. מתיאוריך עולה חסך גדול באותו חום אמהי שדרוש כל כך להתפתחות אמוציונאלית תקינה וכעס עצום על אמך. הייתי ממליץ לך מאוד לפנות לטיפול בגישה דינאמית, שבו באמצעות החייאת זכרונותיך ותמונות הילדות שלך ויצירת קשר עם המטפל יהיה ניתן ליצור חוויה מתקנת. לפי דרך התבטאותך והפרטים שבחרת להביא כדי להמחיש את הרגשתך סיכויי ההצלחה של טיפול מסוג זה נראים לי טובים מאוד במקרה שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין