דורותי מרגישה כמו טוטו

אוף ענבל, נראה לי שהיא שונאת אותי.היא כתבה שלפעמים קשה איתי אבל היא איתי. אני לא רוצה להיות קשה. ביקשתי ממנה הסבר מדויק כולל דוגמאות מתי אני קשה ואני אשנה את זה.אין לי כוח יותר לטלטלות הרגשיות האלו, למוצפות הזו, היא בלתי נסבלת. אם תגובתו של בן זוגי לא היתה מפחידה אותי כבר הייתי חותכת לעצמי את כל הגוף או קונה כמויות של סמים וטיפה נרגעת. הרס עצמי מרגיע.למה היא לא יכולה לאהוב אותי למרות הכל? למה היא לא יכולה לראות את הפגיעות שלי דרך הביקורת והחמדנות שאני מפגינה כלפיה. בחיים לא צעקתי או קיללתי, אני מאוד מנומסת, אבל כן הבאתי הרבה פעמים את התחושות שנפגעתי ממנה, שהיא לא מצליחה לעזור לי. את חושבת שזה מה שגורם לה לשנוא אותי? שאלה כללית יותר- אם מטופל אומר לך שהוא רוצה לעזוב את הטיפול, וזה לא שהחיים שלו מסודרים, נגיד כמו במקרה שלי, עד כמה את מחזרת אחריו אם בכלל, או שאת משאירה את כל השליטה אצלו? כתבתי לה גם שאני חושבת שהדבר הכי נכון לעשות בשבילי זה לעזוב את הטיפול, אבל אני מפחדת להציע את זה כי אני מפחדת לגלות כמה מהר היא תוותר עלי וכמה אני לא באמת משמעותית עבורה. אוף, זה כל כך דפוק וחולני, כל כך לא ברור כל הדבר הזה שנקרא העברה. עוד דבר דפוק וחולני זה הפחד מדחייה. יש לי הרגשה שבמציאות לא הייתי רואה אותה ממטר, היא עדינה ושקטה, ואני יותר דומיננטית. לצד זה אני כל כך עסוקה במחשבות מה היא חושבת עלי ואני רק רוצה שהיא רק תאהב אותי- היא אמרה לי שזו לא בקשה הגיונית, שאפילו אמא לא תמיד רק אוהבת את הילדים שלה...זה נכון? את אמא? אני לא אמא, ואין לי שום אמא בסביבה. מעניין איך זה שלצד כל תעשיית קניית התינוקות ממדינות עולם שלישי לא התפתחה תעשייה של קניית אמהות...מה את חושבת? אני מרגישה שאני מאבדת קשר עם המציאות בהקשר לטיפול שאני כבר לא מבינה כלום, לא יודעת מה נכון מה לא, האם אני מדמיינת או לא. זו תחושה נוראית כאלו הקרקע נשמטת תחת רגלייך... מה את חושבת? אשמח גם לאמפטיה וגם לדיעתך, למרות שאני יודעת שאת לא מכירה את הקשר ואין לך איך לדעת, אבל ממה שתיארתי איך זה נשמע לך? אני משתפרת בהבהרת צרכיי? אבל זה לא קצת מעצבן ותובעני הבקשה המדויקת? פשוט אני כל כך מתאכזבת ונפגעת כשלא עונים לי על הציפיות, אז אני מנסה לחסוך את זה. תודה רבה דורותי

הוי, דורותי, דורותי... מה יהיה עם הפרשנויות השגויות שלך? איך הצלחת להביא משפט אוהב וחומל כמו "קשה לי איתך אבל אני איתך" לכדי 'שונאת אותי', אה? דעתי היא שהמטפלת שלך רוצה בך ואוהבת אותך ואיתך. אבל אם תמשיכי להגיד את ההיפך ממה שאת רוצה (קרי: רוצה את אהבתה אבל מבקשת לסיים את הטיפול) ותמשיכי להבין את מה שהיא אומרת ההיפך מכוונתה (קרי: לא משנה איך היא תגיב לבקשתך, את כבר תפרשי שהיא מתה להיפטר ממך, או לפחות לא מספיק מתעקשת על הישארותך), זה עוד עלול לקרות. ( = המקרה של ביטול הפגישה השבוע, רק בגדול). יותר מדי סוגריים היו כאן. דורותי, את נוגעת ללב כשאת מבהירה את צרכייך, גם כשזה מגיע בצורה תובענית. טוב שאת משתפת באכזבותייך ממנה והפגיעות שאת חשה. המשפט שאמרת על קניית אימהות ועל החוסר שלך באמא – מראה שאת מבינה היטב ולעומק את עניין ההעברה. את עושה עבודה טיפולית נהדרת, עם כל הקושי. די עם 'הסרטים'. היא שם. בן זוגך שם. אני כאן. ואת? מוכנה להפסיק להילחם איפה שלא צריך? ענבל

וואי, כמה הרגעת אותי...תודה, אני אכתוב לה מייל אחר, רגוע יותר, היא עוד לא קראה את המייל מאתמול (אבל לפני זה אני אקרא את תשובתך עוד כמה פעמים...). באמת המון תודה