התמכרות לאינטרנט כפיצוי על מצב רוח

אני בן 38 לצערי עקב חוסר מימוש בחיים תקיעות בחיים,זוגיות ועבודה אני מנסה למלא את העולם שלי בריגושים חדשים,הדרך הכי קלה היא דרך גלישה בצאטים,אתרי סקס וכו", אני יודע שזה דפוס התנהגות שפוגע בי,אבל לא מצליח להפסיק,זה הכייף שלי והפיצוי על הסבל,תסכול,סוג מסויים של בריחה מהדכאון. סבלתי בעבר מהפרעות מצבי רוח וקבלתי ליתיום,הליתיום מיתן במידה מסויימת את ההתמכרויות אבל גם בתקופת הליתיום עדיין הייתי מכור לאינטרנט,זה מתבטא גם בלקיחת סיכונים בבורסה(נכון לעכשיו אני ללא תרופות באישור הרופא אני מודע לזה שיש לי אישיות מתמכרת,השאלה אם יש מזור להתמכרויות שלי או שלקבל את זה כחלק מהחיים. אני מרגיש לעיתים כמו נרקומן,בת הזוג שלי במיטה ואני גולש להנאתי ברשת. אני יודע שההתמכרות היא סימפטום לבעיה וכל עוד הבעיה קיימת אמשיך בדפוס זה, ניסיתי בעבר ללכת לטיפול פסיכולוגי ,גם התנהגותי קוגנטיבי אבל לצערי לא הצלחתי בהן,נמאס לי כבר לשמוע את המישפט הנדוש "קבל את עצמך כמו שאתה ותזרום עם החיים ללא שיפוטיות",איך יכול להרגיש שאני בסדר שמכור לאינטרנט שהפסיכולוגים אומרים תזרום עם זה וקבל את עצמך. מה את ממליצה ? אני במצב לא פשוט,אפילו מתלבט אם לחזור לקחת תרופות. אשמח לתגובתך

אלמוני שלום, מצוקתך ניכרת ונוגעת ללב. הבעיה עם התמכרויות בד"כ, היא שהן גם מהנות. הבן אדם לא רוצה את ההיבטים השליליים שלהן, אבל בד"כ גם לא רוצה להיגמל באמת. זה כך לגבי סמים ואלכוהול, קשה מכך כשמדובר בפורנו. התנאי הראשון להצלחת טיפול כלשהו בגמילה מהתמכרות הוא, אם כן, לסבול מספיק. התנאי השני הוא להבין שזה אומר לחיות ללא הריגוש, מה גם שההתמכרות ממלאת איזשהו חוסר / חסך, וגמילה פירושה להיפגש עם הבורות האלה ולחיות איתם. הטיפול הרצוי הוא משולב: גם תרופתי (להרגעה ולויסות), גם תהליך גמילה (לעבוד על שינוי דפוסי החשיבה וההתנהגויות שמוליכים שוב ושוב ל'סם'), וגם טיפול פסיכותרפי (להבנת מקור החסר ופיתוח היכולת לא לפעול ממנו, כמו גם למלאו בדרכים בריאות יותר). זהו תהליך ממושך שדורש השקעה רגשית, כלכלית, זמן, אנרגיה והמון סבלנות. מה שמחזיר אותי לנקודת ההתחלה – רק מי שבאמת סובל מהתמכרותו ושכבר אין לו מה להפסיד, מוכן להתחיל תהליך כזה. אור בקצה המנהרה: כן, אני מאמינה שזה אפשרי. ענבל

ענבל חזקיה חלפון שלום, אני מאוד מעריך את תגובתך, אני חי עם התחושות האלו הרבה זמן, תקיעות לא מהיום ולא מאתמול,ללא ספק זה בשורשי הילדות,אולי זה לא הזמן להצטער,אבל אם הייתי מטפל בזה בגילאים צעירים יותר יתכן שמצבי היה טוב יותר, אני ניסיתי בעברי ללכת ללא מעט פסיכולוגים,אבל לא הצלחתי להתחבר אלהם ולחולל שינוי בחיים שלי,מה לא ניסיתי טיפול פסיכו דינאמי ,טיפול התנהגותי קוגניטיבי,הבעיה היא בי ולא בפסיכולוגים,יתכן שההפרעה האישיותית גבולית שלי מקשה מאוד על הטיפול, אני חושב שלא כל מי שהולך לפסיכולוג זוכה לתוצאות המיוחלות,אין 100 אחוזי הצלחה וזה לא פולסית ביטוח. הפסיכולוג האחרון הצליח לשכנע את הרופא המטפל שאפסיק את הטיפול עם הליתיום,בהתחלה הרגשתי הטבה בחיים שלי ופחות כהות רגשית,אבל בתקופה האחרונה מרגיש שחזרתי לנקודת ההתחלה,ההתמכרויות התגברו בגלל הרצון בפיצוי על הסבל ןהאי שביעות רצון,אני יודע שההתמכרות זה הסימפטום ולא יפתור את הבעיה שלי, אין לצערי נוסחת קסם. אני מסכים איתך שזאת השקעה אמיתית ,לפחות 12 שנים אני חווה את זה,אבל כפי שאמרתי ללא תוצאות, מרגיש כמו אדם מבוגר עם נפש של ילד שלא התפתח והתבגר. הפער בין המציאות לציפיות שלי היה כנראה כזה גדול כנראה גרם לתקיעות בחיים שלי. אני גם דגלתי בשיטה של טיפול תרופתי ופסיכולוגי במקביל,אך לצערי לא נחל הצלחה וניסיתי לתפקד לא תרופות, לא מרגיש הבדל מהותי בין עם תרופות ללא תרופות בטיפול פסיכולוגי,ההבדל היחידי אולי אני נוטה יותר בקלות להתמכרויות ללא הליתיום. אני אובד עצות, המייל שלי רשום מעלה, אני אשמח לתגובתך, אולי יש פה מבוי סתום אבל בכל זאת אשמח לתגובה