...

אני לא מבינה איך היא מצליחה להגיד את המילים הכי לא נכונות בזמן הכי לא נכון ממש סוג של כישרון.. "הלוואי יהיה בי כח עוד מעט לא להשבר כאן למולך הלוואי יהיה בי כח לא ליפול על ברכי מכובד אהבה הלוואי יהיו עוורות עיני כל זמן שתשאר שלא אראה את פניך שלא אושיט את ידי לאתר עוד מעט אנשום לאט אפצע את ידי עד ישותקו לא יתקרבו אל גופך המוכר האהוב שאפי לא ישאף את הריח אלוהים את הריח שלא ארד על ברכי שתישאר.." הלוואי יהיה בי כח עוד מעט לא להשבר כאן למולך הלוואי אהיה חזקה עד שתעזוב זאת תהיה נקמתי היחידה אפצע את ידי עד ישותקו לא יתקרבו אל גופך המוכר האהוב שאפי לא ישאף את הריח אלוהים את הריח שלא ארד על ברכי שתשאר הלוואי...

מ.מ. שלום, זה נורא קשה כשיש כזו הרגשה של חוסר התאמה וחוסר מותאמות, אבל השיר שצירפת קשה ונורא עוד יותר. הבחירה, או ההעדפה, להיות עיוור, משותק, לבד - רק לא להצטרך, לא להרגיש את הנזקקות.. זו בחירה איומה, בעיני. אפשר לבחור בלבד - זו בחירה קשה וכואבת. המקום שבו נכנס גם הרס עצמי בתוך הלבד - הוא כבר ממש הרסני. מקווה שאת לא שם, שזו רק הרגשה... ענבל

היי ענבל, מעולם לא פגעתי בעצמי פיזית בשום צורה וגם אין לי כוונה שכזאת... אבל כל התיאורים בשיר נשמעים לי פחות כואבים מלהיות כל כך תלוי וזקוק למישהו שבכלל לא מצליח לראות אותך ..בלי יכולת לעזוב..הלוואי והיה לי את הכוח ללכת..