לענבל היקרה

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

08/03/2010 | 23:58 | מאת: רוני

בטח לא תראי את זה עד מחר. מרגישה מכורה לפורום ו..לך. ממש מביך. מתקשה לחכות עד מחר . עד שתעני. אולי מצחיק (אולי עצוב) אבל חוששת שהיא קוראת אותי פה.-משנה התנהגותה בהתאם. כאילו היא יודעת... (יש תרופה ספציפית לפראנויות? או שזה כבר גולש לתחום הסכיזופרני?) התחלתי לתהות האם סובלת מהפרעת אישיות גבולית -- יש לי כל התסמינים פרט לחיתוך עצמי אבל יש הרבה הרס עצמי בצורות אחרות. אף אחד לא מוכן לומר לי. מתחמקים בתשובה שזה באמת לא חשוב - "משנה מה את מרגישה וחושבת. מה זה משנה מה האבחנה?" ולעומת זאת, מדוע כשמדובר באבחנות פיזיות, חשוב לומר לאדם מדוע עליו ליטול אנטיביוטיקה (בגלל דלקת ריאות או דלקת אוזניים) ואם מדובר ב BPD, האם טיפול התנהגותי - דיאלקטי הכרחי? ובמה את מאמינה ענבל? באמירת אבחנה למטופל? ובאיזו גישה את היית ממליצה לטפל? סליחה על ריבוי השאלות. עייפה מעצמי ומקווה שלא מעייפת אותך. תודה. (=מילה קטנה בשבילך)

לקריאה נוספת והעמקה
09/03/2010 | 18:09 | מאת: ענבל חזקיה-חלפון

לרוני מחשבה קטנה: אולי זה לא היא שקוראת כאן אותך, אלא את שמצליחה יותר לדבר אותך, באופן שהיא יכולה לשמוע ולהבין?.. לגבי האבחנה – אני מאמינה גדולה בטענה המושמעת לך, שמשנה ההרגשה ומכלול האישיות ולא האבחנה. אבל אם זה חשוב לך – זה מאד פשוט. חפשי בDSM את ההגדרה להפרעת אישיות גבולית ואבחני את עצמך – את תדעי היטב לזהות אם את עונה על הקריטריונים.. ואם תגלי שכן, אז מה? לגבי שיטת הטיפול – אני לא מכירה לעומק את הDBT , וממה שמעתי לא התחברתי באופן אישי (עניין של טעם אישי, לא ביקורת על השיטה) , אבל בהחלט שמעתי עליו המלצות חמות ואני גם מכירה כמה כאלה שנעזרו. בברכה, ענבל

09/03/2010 | 20:42 | מאת: יעל

כל האבחנות האלו באמת כל כך חסרות משמעות, הן למטרות ביוקרטיות בלבד. באמת- תפתחי את הDSM או הICD10 ותגלי כמה זה מאכזב... כמה זה לא מתאר את האדם. אפילו תקחי את המושג הרס עצמי- מושג כל כך כללי- אחד יגדיר עישון סיגריות כהרס עצמי, אחר סמים, אימפולסיביות או תוקפנות שפוגעת בקשרים ומפחיתה בהישגים של האדם, אכילה מוגזמת, חוסר אכילה, חיתוך עצמי, טיפוח יתר של הגוף לעתים זה גם הרס עצמי...בקיצור כל קריטריון שם ניתן לניתוח ופירוש בכל כך הרבה צורות ובד"כ, לא, תמיד, האדם כל כך הרבה יותר מורכב מהאוסף המצומצם של הסימפטומים שמצוינים שם. חוץ מזה הרבה מההתנהגויות שלנו הן תגובות נורמאליות למציאות אבנורמאלית. זאת אומרת, לדוגמא בחורה שנפגעה מינית, האם היא אמורה להמשיך בחייה כאילו כלום לא קרה? ואם היא מפתחת קושי עם גברים, קושי באינטימיות, יוצרת קשרים מיניים לא מותאמים, נמצאת בדיכאון- האם היא "חולה"? לדעתי לא! זה לא אומר שלא צריך לטפל בכל זה, אבל לא צריך להגדיר אותה כחולה... יעל

מנהל פורום פסיכותרפיה