אוף

ענבל, היתה פגישה נוראית... יצאתי באמצע, כל כך כעסתי, לא יכולתי להישאר שם. הכל בגלל אמירה מטומטמת שלה... סיפרתי לה שכשהיה גשם שמתי לב שאני נוהגת מהר (זה עוד אחת מהדרכים בה אני מסכנת את עצמי) והתלבטתי אם להאט או לא, ואז בדיוק האוטו שלפני עשה תאונה...לא קרה לו כלום (לאיש, האוטו הלך) אבל זה גרם לי להאט...ואז היא אמרה שאם אני לא יכולה לשלוט בזה שאני פשוט לא אנהג כי אני מסכנת אחרים ככה, ולגבי עצמי זו בחירה שלי, אבל שאני אבין שאני יכולה לפגוע באחרים (שאני כותבת את זה עכשיו זה לא נשמע כל כך נוראי..אופס...יכול להיות שסתם התעצבנתי?), בכל מקרה מאותו רגע לא יכולתי לתקשר ובהמשך יצאתי. הרגשתי כאילו היא אומרת לי שלא אכפת לה ממני ומהחיים שלי, ושיותר חשוב לה שאני לא אסכן אחרים (אוף אני ממשיכה לכתוב ונשמעת ממש מטומטמת לעצמי...) אבל יצאתי עם ההרגשה שלא אכפת לה אם אני מחליטה למות... אחרי שעה שלחתי לה הודעה ארוכה (שהתפרשה על 4 הודעות) שכותבת לה מה הרגשתי, היא כתבה לי שהיא מבינה שזו אמירה מורכבת שקשה לעכל אותה ושברור שאכפת לה ממני ומהחיים שלי ושנדבר על הכעס כשנפגש. כמובן שזה עוד יותר עצבן אותי, הקרירות הזו. רציתי שהיא תילחץ ותתקשר! קשה לי עם חוסר ההדדיות הזו שאני מייחסת כל כך הרבה משמעות לכל מילה שלה והיא יכולה להישאר קרת רוח אפילו מול התקף זעם שלי...אני לא רוצה להיות ככה, אבל זה בלתי נשלט, מה לעשות? תודה יעל

הי יעל הצטערתי מאד לשמוע על החוויה הקשה היום. באת עם רצון רב לשתף אותה בכמה קשה היה לך, אולי אפילו רצית להדאיג אותה קצת, לעשות לה על המצפון.. והיא במקום זה דואגת לשלום הנהגים האחרים בכביש! זו באמת לא אמירה אמפתית במיוחד. אני מאד יכולה להבין מדוע כעסת. השאלה, יעל, היא מה את עושה כשאת כועסת. האם הכעס מצדיק עזיבת טיפול באמצע? האם כעס מצדיק סיכון חייך בנהיגה מהירה? האם ייאוש מצדיק צעדים קיצוניים כאלה? המקום הזה, שבו את מגיעה למצב של 'תמות נפשי עם פלישתים', הוא נוראי. באמת. קודם כל עבורך. אבל גם עבור הפלישתים. אני חושבת שזה מה שהיא ניסתה להגיד לך, בדרכה. ובקשר איתך – היא הפלישתי, את מבינה? זו לא קרירות, זה פשוט שגם היא שם. היא צריכה, אין ספק, להכיל את זה ולקחת אחריות על אמירותיה ולעזור לך לעבד את הכעס. אבל לא בטוח שהיא יכולה באותו רגע לספק לך גם חום ודאגה כפי שאת רוצה וזקוקה. תני לה הזדמנות בשבוע הבא. תני לשתיכן את השבוע הזה (או שמא זה חצי שבוע?) להתקרר. כדי שתוכלו להיות חמות זו לזו שוב. לילה טוב, ענבל

תודה על התשובה המנחמת, טוב לפחות כאן להרגיש קצת חמימות... לא כל כך הבנתי מה הכוונה בזה שהיא הפלישתי...תוכלי קצת לפרט? תודה יעל

ליעל הי מוזר עכשיו שאני עוברת על ההודעות וקוראת את שלך פשוט מרגישה כאילו בעטו לי בבטן. כשאני נוהגת בכביש לפעמים אני חושבת כמה קל לאבד או להפגע בכביש. למשל כשאני רוצה להכנס לצומת סואן הרגל שעל הבלם כל הזמן בתנועה אם להכנס או לא, עד לאן יגיע האומץ. סתם הרהורים של דכאון. ח