בוקר טוב, ענבל

אני נכנסת לפורום הזה כמעט יום יום, קוראת את השאלות, מתחזקת מן התשובות, ומתנחמת מכך שכולנו בסירה אחת. עם כל הצורך שבטיפול,יש גם תסכולים, וקשיים. סוגיות מוכרות כמו: קשרי מטפל מטופל, יחסי הכוחות, גבולות בטיפול,העברה והשלכות ודומיהן, הם רק חלק מן המכלול. אני בטיפול, כבר קרוב לשנה. סוגית התסכול, החסר, הציפיה ליותר וכו', הוא נושא שעלה, עד כדי כמעט פיצוץ ועזיבה מצידי מחוסר יכולת שאת... לשמחתי, בכוחות משותפים, עם הרבה אמפטיה של המטפל הצלחתי להישאר במסגרת. אלא שמאז, אני לא מעיזה יותר לדבר על הנושא, אני אומנןם שולחת פה ושם רמזים, אך אלו לא מתפתחים לכדי שיחה בנושא. אני מאד נהנית בטיפול, מחכה לכל פגישה, מצטערת על כל רגע שעובר בשעת הטיפול. יחד עם זאת יש לי בהחלט צורך לדעת מה המטפל שלי חושב עלי, רצון לדעת על חיי המטפל קצת יותר (כמה ילדים, באילו תחומים נוספים עוסק, וכו'),הייתי רוצה לשתף אותו יותר בכמה הוא חשוב לי-אבל מפחדת להיפגע מהחד צדדיות. כל פגישה נוספת ,מקרבת אותי אליו יותר. וככל שאני מרגישה טבעית ומשוחררת בפנים, כך אני חסרה יותר בחוץ. ואני שואלת אותך ענבל, האם לעובדה שאני כביכול מתאפקת, מתמודדת, מנסה להסתפק בנחמה שאת נותנת לאנשים בפורום הזה, יש ערך? או שבעצם העובדה שאני שומרת את המחשבות הללו לעצמי ולא משתפת בהם את המטפל שלי, אני מפספסת את העיבוד המשותף של הדברים, ואני בעצם מפסידה... אני מצד אחד כ"כ גאה בי/בנו שהמשכנו הלאה ואני משוחחת על דברים נוספים מעבר למה שקורה בחדר, אבל מצד שני ברור לי שהדברים קימים, ואני פוסחת עליהם אם מהחשש לאכזב את המטפל, ואם מהחשש לאכזב את עצמי, אם מהחשש להתקרב ולהיפגע, אולי אפילו חשש להתאהב ולא לקבל בחזרה. יש ימים שהדברים מעסיקים אותי יותר, יש ימים שפחות. היום הוא כנראה יום כזה, שאני מרגישה שאני צריכה עזרה. מחכה לתשובתך.

הי מיקי נשמע שאת מרגישה שהגעת למצב שבו הטיפול טוב , הקשר הטיפולי טוב, ושאת חוששת בשאלותייך להרוס. אולי גם בגלל נסיון העבר, שכשפתחת את נושא היחסים הטיפוליים נהיה יותר קשה. תפקידך להביא את עצמך בטיפול, לא למצוא חן בעיני המטפל, ולכן אין לך גם מה לחשוש מלאכזב אותו. אם יש משהו על ליבך, דברי עליו בטיפול שלך. לשם כך הוא נועד. נכון, שאלותייך יכולות להיוותר ללא מענה, או אולי רק חלקן (תלוי בגישת המטפל).. זה עלול לתסכל, לעצבן ובמובן מסויים "לקלקל" את הטוב של הקשר לזמן מה.. עדיין, חשוב בעיניי שאם משהו מטריד אותך, הוא ידובר בטיפול. הבחירה, כמובן, היא שלך. ענבל

נגעת בדיוק בנקודה הנכונה, ובחששות שלי-הפחד להרוס, להיוותר ללא תשובות (לפחות חלקית), לקלקל... ואני שואלת, מהי אם כן המטרה והחשיבות בהעלאת הדברים והבאתם למרחב הטיפולי?

?

ואני ממש לא מצטערת עליה. כנראה שזה המקום הנכון והטבעי בשבילי ע"מ לבחוןולטפל סוגיות שונות מהחיים האישיים שלי.