אשה קוראת אשה

הגעתי אלייך שוב, כי אני כואבת את מה שקרה פה, והדבר לא ממש מניח לי ואף יצר חרדה. זה יכול לעורר תהיות לנוכח המסגרת הוירטואלית, אבל בשבילי את אמיתית והחלל שחוללת בי גם הוא מוחשי - אני חשה את המילים, הן נמצאות בתוכי, מלוות אותי. דמותך מלווה אותי. לרגשות אלו נוסף לעיתים גם כאב שעושה בי שמות, בדיוק בגלל מוחשיות זו. אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל אני אוהבת אותך, את הרגישות שלך, את הרהיטות שלך, את האוריינות המצוינת שלך. אני מעריכה אנשים רהוטים, שיש להם רגישות גבוהה לשפה והם מאוד אינטליגנטים. אני מעריכה את אהבת האדם שבך. וכואב לי על הצרימות שאת חשה אל מול הבעת ההסתייגות מצד אחרים לגבי מה שקורה כאן. אני מודה שקשה לי להכיל את ריבוי נקודות המבט שיש לי על חוויות ועל יחסים בינאישיים. אני לא יודעת אם נכון יהיה להשתמש במילה כה פרוזאית "פיצול" שהשימוש הרב בה כאן מזנה את המשמעות המורכבת של תחושות הקושי שתיארתי לעיל. כמו כן, אין לתאר את מה שקורה כמעבר דו כיווני מהפחתה בערך (דבלואציה) להעלאה בערך (אידאליזציה) וכל פטפוטי הביצים השטחיים האלו. גם כשכעסתי עלייך, אהבתי אותך מאוד ו"לא היה בינינו אלא זוהר" גם ברגעי כעס ותוקפנות. אני חושבת על שתי המילים שענית לי לנוכח הזעם. רק שתי מילים שמספיקות בינינו. אני מחזיקה כאן בידיעה אחת מוחלטת- רבות יש לי ללמוד ממך ואני מודה על הזכות הזאת (לא סתם העניקו לך כאן את התואר "המורה"). אני מצטערת שעלבתי בך, מובטחני, ללא שום ספק, שכאבתי בגלל שאני כל כך אוהבת והמקום הפך להיות משמעותי עבורי. מצטערת שאת כועסת עלי. אין בי כוח למאבקים ולא רציתי לגרור תגובות זועמות. הדיאלוג שלי התנהל איתך בלבד ומצטערת אם היתה לו השפעה שלילית. כמו כן, קשה לי להבין מדוע מפריע הדבר היפה שקרה כאן. שנוצרה הוויה מיוחדת כזאת, מה זה צריך להפריע לגולשים אחרים? זה לא בא על חשבון אף אחד! מדוע זה מעורר קנאה? הרי ענבל, בעצמך הדגשת, חזור והדגש –יש כאן מקום לכולם! אז מדוע חיצי הרעל החודרים עד לשד עצמות הפורום ופוגעים כל כך באנשים הזקוקים נואשות למקום הזה? ענבל, אני מבקשת את רשותך לשוב הביתה. לא רוצה להיות מודרת מתוכו... והנה שירו של המשורר האהוב, אברהם בן יצחק, "ב?ו?ד?ד?ים או?מ?ר?ים", המוקדש אך ורק לך: יו?ם ל?יו?ם י?נ?ח?יל ש??מ?ש? ד?ו?ע?כ?ת ו?ל?י?ל?ה ע?ל ל?י?ל?ה י?קו?נ?ן. ו?ק?י?ץ א?ח?ר ק?י?ץ י?א?ס?ף ב??ש???ל??כ?ת ו?עו?ל?ם מ?צ??ע?רו? מ?ת?רו?נ?ן. ו?מ?ח?ר נ?מו?ת, ו?א?ין ה?ד??ב??ר ב??נו?, ו?כ?יו?ם צ?את?נו? נ?ע?מ?ד ל?פ?נ?י ש??ע?ר ע?ם נ?ע?יל?ה. ו?ל?ב כ??י י?ע?ל?ז: ה?ן א?ל?ה?ים ק?ר?ב?נו?, ו?ה?ת?נ?ח?ם ו?ח?ר?ד מ?פ??ח?ד ה?מ??ע?יל?ה. יו?ם ל?יו?ם י?ש???א ש??מ?ש? ב?ו?ע?ר?ת ו?ל?י?ל?ה א?ח?ר ל?י?ל?ה י?ש??פ??ך כ?ו?כ?ב?ים, ע?ל ש??פ?ת?י בו?ד?ד?ים ש??יר?ה נ?ע?צ?ר?ת: ב??ש??ב?ע ד??ר?כ?ים נ?ת?פ??ל??ג ו?ב?א?ח?ד א?נו? ש??ב?ים. ענבל, "בשבע דרכים נתפלג ובאחד אנו שבים". עכשיו אני מרגישה צורך לשוב. ולכן, אהובותי האחרות כאן בפורום, תודה לכן על החיזוק, אכן חוויתי טראומה לאור מה שקרה כאן. אם ענבל תאשר, אני רוצה לומר לכולכן: אני נשארת כאן! ולאחרים המקטרגים: "כשאדם צמא, הוא מודה על המים" (המשפט הזה מתייחס גם אלי, גם אני צריכה להפנימו). אני כשלעצמי מקבלת את כולכם - "האוהבים" ו"השונאים". רק שאין כאן מקום לשנאת חינם. זהו פורום אחר.

יפעת יקרה, הרשי לי להיות חצופה לרגע ולומר לך אולי כמה מילים בתור מישהי שחוותה פה אותך כי בדבריך באופן די מובן- התרכזת בעיקר בחוויה שלך- אבל את הרבה שואלת לגבי נקודת המבט של השני ואני בכנות מנסה להשיב. את מדברת על תחושת פגיעה קשה שלך שנחוותה ממש כטראומה ואני חושבת שאולי גם אחרים חוו דבר דומה מהכיוון שלהם. יכולה להגיד לך באופן אישי שמאוד התבלבלתי בתקשורת אתך ובאיזשהו שלב היתה לי תחושה משונה כאילו את משתמשת בי. אני נטיתי לשפוט את המציאות דרך עיני בלבד ובלי הקשב לקולות שטענו אחרת משום שידעתי בעיקר שאני הנני ואז התאוריה נראתה לי קצת מופרכת. אבל ככל שהעמקתי בעניין הבנתי שאני מנהלת דיאלוג עם רוחות, ששיחקו ותיעתעו באמון שלי וההרגשה איומה. ואני אולי מרחיקת לכת לחשוב שבאיזשהו אופן לא מתכוון רצית אולי להעביר לאחרים את התחושה של מה זה להרגיש שבוגדים באמון שלך, שמתעתעים בך. ואני משערת שהצלחת. אולי זו אני והספקות הכרוניים שלי- אולי פשוט התעוררתי. ואני חושבת שזה מאוד בעייתי לשחק פה באמון של אנשים שעוברים חוויות קשות- ובעיקר באמון של ענבל שהצליחה להכיל אותך באופן כ"כ מרגש. קיבלת פה תנאים והזדמנות שאולי לא תחזור על עצמה. את מדברת שוב ושוב על הצורך בכנות מהסביבה- אבל כשלעצמך את לא מיישמת את זה הלכה למעשה. עצם זה שאת מפצלת את החלקים שבך ומנסה ליצור הד וגיבוי מלאכותי לדברייך מישויות אחרות כל פעם שאת חשה באי שביעות רצון- לא מקדמת אותך לדעתי ולא מאפשרת לך באמת להסתייע. ונראה לי שהמדיום הזה עלול להיות בשבילך הרסני אם לא תשתמשי בו באופן נכון. אומרת את הדברים מתוכי, מעולמי ומקודת מבטי ואת בהחלט רשאית לא להסכים איתם.

יפעת יקרה, גם אני תוך כדי חשבון הנפש של הימים האחרונים, עסקתי בשאלה למי זה מפריע ולמה. עלו בי כמה הרהורים, שאשתף אותך בהם, בתקווה שתהיה באמת פתוחה, על אף הרגישות, להקשיב. אני חושבת שייתכן לחוש צורך בפיצול על מנת להציג מספר נקודות מבט. גם ייתכן שיש צורך בפיצול על מנת לא להעמיס יותר מדי, או על מנת לא להידחות - כשחלק אחד נדחה, השני יכול להישאר... אבל בעקבות התרחשויות הימים האחרונים אני חושבת שאולי נוצר פה מצב שונה - תחושה של יותר מדי מאותו דבר. אותה זוית מבט, מכמה דמויות שונות (אמיתיות או מדומיינות, לי זה לא משנה), אשר תומכות זו בזו ומחזקות זו את זו ולמעשה לא מאפשרות לזויות אחרות, או לנקודות מבט שונות באמת, להתבטא. אני עוד לא בטוחה שאני יודעת מה לעשות עם זה, מה שבטוח זה שאני צריכה גם את שיתוף הפעולה של כל החברים בפורום: מהדומיננטיים כאן - לבקש שישתדלו לאפשר באמת עוד נקודות מבט של אחרים, ומהקוראים השקטים - לבקש, אם תחפצו, להנכיח עצמכם כאן יותר. טוב שחזרת, יפעת. ענבל ענבל