הקשר

היי ענבל קשה לי מאוד הקשר עם המטפל. לאחר כמעט שנתיים של טיפול אני עדין לא בטוחה שזה המקום הנכון, שהוא המטפל הנכון, גם לגבי עצמי כמטופלת יש לי הרבה ביקורת. ויחד עם זאת, לעתים יש בי כמיהה עזה למן קשר אין סופי ולא מציאותי עם אותו המטפל שלגביו יש לי ספקות ומחשבות לסיום הקשר.בתיאוריה אני מבינה את הרציונאל של הגישה הדינאמית, אבל בהרגשה שלי זה לא מספיק או לא אמיתי מאיים ומפחיד באותה מידה שזה עוזר ומרגיע. זה גורם לי לסבל תמידי ומעסיק את מחשבותי כמעט בצורה אובססיבית. הקשר הבעייתי הפחד חוסר האמון וכיו"ב קשורים לקשרים עם הדמויות המשמעותיות מעברי, לפעמים אני מצטערת שבכלל התחלתי,(אחותי הבכורה הזהירה אותי שבמקרה שלנו עדיף לא לחפור) אולי היה עדיף לחיות חיים שטוחים, קשרים שטחיים העיקר שכלפי חוץ הכל נראה בסדר.פעם לא ממש הרגשתי, לא הבנתי מה זה הרגשות האלה שכולם מדברים עליהם בכזו חשיבות עצמית, עכשיו אני יכולה להרגיש לפעמים ותמיד זה כרוך בכאב. אני לא יודעת מה לעשות.

MR K שלום תיארת בדיוק רב את הקשר הרגשי והמורכב שלך עם המטפל, שנוגע בחוויות מקשרייך המוקדמים. ואכן, אלה הם חיינו - מורכבים, וגם נפשותינו מורכבות. פעמים רבות אנחנו רוצים בדיוק את הדבר שממנו אנחנו מפחדים. זו עבודה קשה ללמוד להכיל את המורכבות הזו, ואכן לעיתים כרוכה בכאב. זה מה שעושים בטיפול. לפעמים נוח יותר לחיות חיים שטוחים וקשרים שטחיים, אך פעמים רבות חיים אלה מלווים בתחושת ריקנות, שקשה לא פחות. בברכה, ענבל