ליפעת ויעל
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום לשתיכן, אני מקווה שלא תכעסו שאני שוב עונה הודעה משותפת, אבל ביטאתן כאב דומה של בדידות,שהחריף עקב היעדר הנוכחות והמענה בפורום, וגם חיפשתן שתיכן זו את זו.. אני חשה צורך לענות לכן יחד. כאב הבדידות הוא אכן כאב קשה מנשוא. העובדה שזה השתחזר כאן בפורום מקשה עוד יותר. במיוחד כשכבר פיתחן אמון שזהו מקום שונה. הלוואי שהייתן יכולות לדבר זו עם זו ולהיתמך זו בזו גם ללא נוכחותי. אבל הודעות בפורום של דוקטורס לא יתפרסמו באופן אוטומטי בשל רצון המערכת לשמור על זה כעל פורום רציני ומכובד, מקצועי. ולפעמים אנשים כותבים סתם שטויות משעמום וצריך לסנן את זה. (לא רק דברי נאצה, פשוט סתם דברי הבל שלא קשורים לכלום) אני לא יודעת מה להציע כדי לפתור את זה. אני רק יכולה להגיד שאף אחד לא יעץ לי שום דבר לגבי כמה ואיך להיות פה. יש לי ימים יותר ופחות עמוסים, ובהתאם לזה אני מתנהלת. אני יודעת שזה מעורר כעס, קנאה - כל שאני יכולה הוא להכיל את זה ולהצטער על זה, ולהשתתף איתכן בחוויה. ענבל
שלום לכן שוב. קראתי שוב את מה שכתבתי לכן. זה נשמע לי לא מספיק חם, לא מספיק משהו.. לא יודעת מה.. אני חושבת שזה חלק מחוסר האונים.. החלקיות.. לא יודעת.. נראה לי שחסר חיבוק... אולי.. ענבל
מנהל פורום פסיכותרפיה
