שלום שרון..

אממ אני פשוט רוצה לשתף אותך בהמשך לשרשור הקודם.. אז באמת אחרי יאוש מוחלט החלטתי שהברירה היחידה שלי עם הפסיכית הפרטית זה רק ללכת לבי"ח בו היא עובדת..אז זה מה שעשיתי..זו הייתה ההחלטה הכי קשה שלקחתי בתקופה האחרונה וזה צעד שממש לא מתאים לי לעשות כי אני "מתפדחת" מאוד. אז הלכתי למחלקה שלה, איך שנכנסתי ראיתי אותה בפרופיל וחשבתי שאני עומדת לקבל התקף לב מרב הדפיקות החזקות שהיו לי. אז התחבאתי באיזה מסדרון שם מנסה להסביר לעצמי שאני כבר שם, כמעט מולה ואני לא יכולה לוותר. בכלל אחרי שראיתי אותה אפילו לשנייה הראשונה הרגשתי שאם אני מוותרת אני מתה. ופתאום ללא התראה מוקדמת היא עברה במסדרון ש"התחבאתי" בו. במבט ראשון שלה היא לא קלטה שזו אני אבל מהר היא התאפסה ושאלה "שירן?!" וזו לא הייתה שאלה, זה היה ברור לה שזו אני. "שירן, מה את עושה כאן..?" שתיקה. "באת לראות אותי..?" שתיקה. "כן,באת לראות אותי. חכי כמה דקות אני אכניס אותך לחדר." וחיכתי כמה דקות שהרגישו כאילו אני מחכה נצח. עד שהיא קראה לי. והכניסה אותי לחדר, וסימנה לי איפה לשבת (היא עברה לחדר חדש שלא הכרתי) והיא כמעט התיישבה, ואמרתי "רגע" והחזקתי לה את היד ופשוט חיבקתי אותה והיא אותי וכמובן שהדמעות שלי כבר בלי שליטה. זה היה חיבוק ארוך. וזה היה מדהים. כשהתיישבנו הדבר הראשון שאמרתי היה "זה הדבר היחיד שהייתי זקוקה לו" והיא מכירה אותי 3 וחצי שנים ואמרה "אני בטוחה." היא הקדישה לי שיחה שלמה והקשיבה והיא שאלה מה אני הייתי רוצה עכשיו ואמרתי "אותך". והיא שאלה אם הכוונה לחזור לטיפול ואמרה לי בפירוש שאם נחזור לטיפול יש המון תנאים שאני אהיה חייבת לעמוד בהם כמו טיפול תרופתי שבמסגרת הבית חולים הפסקתי לקחת בלי לידע אפאחד שם. ואמרה שהיא לא רוצה לשמוע תשובה מיידית כי זה יהיה בטוח "כן" והיא אמרה שהיא רוצה שלפני הכל נעשה פגישה של תיאום ציפיות.. נראה. אני לא בטוחה שאני יכולהה לעמוד במה שהיא תרצה ממני. ואני באמת מפחדת להגיד כן ולא לעמוד בזה כפי שכבר קרה מספר פעמים במהלך הטיפול שלנו. זהו, סליחה על האורך. פשוט רציתי לשתף כי היית חלק מזה. תודה.

היי שירן, הייתה ביניכן פגישה מאד מרגשת, ומובנת לי הכמיהה לחזור אליה לטיפול. אני שמחה לשמוע שאת מוצאת את הדרך להשיג את מה שאת זקוקה לו (או את מי שאת זקוקה לה). אני גם מקווה כמוך ששתיכן תדעו לעמוד בכך. לפעמים צריך אומץ לקום ולעשות מעשה, ונראה לי שאת העזת ובחרת נכון (עם כל החשש מכך). מקווה שכעת ההחלטות הבאות יהיו יותר ברורות עבורך. שבת שלום, שרון