החמצה?

שלום שרון, רציתי להתייעץ איתך בנוגע למשהו. לפני כמה חודשים ראיתי מישהו באוניברסיטה שמצא חן בעיני מאוד. לא החלפנו מילים אבל החלפנו די הרבה מבטים. משהו בצורת העמידה שלו, באיפה הוא בוחר לעמוד.. קשה לי להסביר אבל הוא הרגיש לי דומה. כמו סוג של פוזה שהייתה לי כשהייתי ילדה, מרוחקת, גאה וגם ביישנית, ועדיין קיימת לפעמים מתחת לפני השטח. בהדרגה גיליתי שדיברנו כבר כמה פעמים בטלפון, במסגרת העבודה של שנינו, שיחות בירורים, ולא ידענו שאנחנו אנחנו :-). באיזשהו שלב הוא התיישב לידי באוטובוס, די בהיסוס והתחלנו לדבר. זה היה כבר לפני כמה חודשים והרגשתי שהוא בן אדם שהייתי יכולה להתאהב בו. משהו בו מוצא חן בעיני. אנחנו עובדים באותה קומה באוניברסיטה, על דברים דומים, ואנחנו חלק מאותו צוות, באופן רחב. עבודה משותפת על משהו קטן וקצר קצת הורידה לי ממנו איכשהו.. הוא היה נראה לי פתאום סתם אחד וקצת פסלתי. כרגע אני על סף עזיבה של מקום העבודה הנוכחי ומעבר למקום אחר בארץ, ואני מוצאת שאני אתגעגע אליו. למרות שלא היו שיחות אישיות בינינו או שום דבר אישי, אם לומר את האמת, הוא פתאום שוב מוצא חן בעיני ואני מצטערת שלא הייתי אמיצה יותר בהתחלה. כרגע זה חסר תוחלת כי עוד חודש אני עוזבת, ובכל זאת אני לא יודעת אם לעשות משהו.. אפילו רק לשתף אותו. קשה לי מדיי.. לא נראה לי שאני אוכל. אני פשוט מרגישה החמצה גדולה כשאני חושבת על זה שאם הוא היה עושה את הצעד הראשון הייתי נענית בשמחה, אבל בגלל שזה היה תלוי בי אז הייתי עסוקה בהתלבטויות על עד כמה הוא מוצא חן. (כשעכשיו אני מבינה שכנראה שהוא מוצא חן, אם הייתי נענית בשמחה..). זה קצת טפשי להתייעץ בדברים כאלה כאן, אבל מה היית מציעה לי לעשות? אציין שאני בת 30 (ומעולם לא היה לי חבר או מישהו שאהבתי) דלית

דלית שלום, אני ממליצה לך בחום לשמוע את השיר "הוא והיא" של ערן צור (את יודעת, ביוטיוב), השיר הזה פשוט עלה לי בראש כשקראתי את דברייך. נורא נוגע ללב, וזה יהיה כ"כ חבל אם לא תעשי משהו עם זה..אפילו בשביל ההתנסות בלקחת יוזמה. מה בדיוק לעשות או איך ליזום- זו צריכה להיות מחשבה שלך, שאת תרגישי עם זה נוח. הגיע הזמן לנסות! בהצלחה רבה, שרון

שרון, הרגשתי כל כך לא בנוח לכתוב את כל זה, והתגובה שלך כל כך אמפטית ונוגעת... ממש תודה! הקשתי לשיר, לא הקשבתי למילים בעבר, ומצאתי את עצמי בוכה קצת.. לא על הבחור הזה, אלא על כל אלה שהיו לפניו ושתקתי והתביישתי ואל ידעתי איך.. השיר באמת מתאים מאוד. אפילו את הכותרת בחרתי טוב.. אני לא בטוחה שאעשה עם זה משהו, כי באמת עוד חודש אני עוברת לרחוק מכאן. חוששת שאני בעיקר מפחדת לעשות לעצמי פדיחות.. חוששת שזה חד-צדדי, או שיספר לחבורה שסביבי ואובך מאוד. החלקים האלה בי, הזוגיים, הם אישיים מאוד ולא נגישים לחבריי לעבודה כל כך. לא יודעת.. אבל גם אם לא אעשה משהו, אקח את העניין הלאה.. המון תודה, שרון חששתי מתגובה נוסח "לא כאן המקום".. דלית