מה דעתכם?.

אשמח לשמוע מה דעתכם בעניין: אם מטופל נעשה חולה פתאום בבת אחת וזה מדבק ממש ומיד מודיע למטפל שלו שהוא(המטופל) חולה והמטפל עונה לו בעצמו שלא יבוא מחר לפגישה, ומציע למטופל שידברו בטלפון לקראת סופהשבוע כדי לשמוע מה שלומו ואם ירצה לבוא לפגישה ביום אחר -באותו השבוע עדיין?? המטופל עונה שישמח לבוא ביום אחר באותו השבוע אך זה תלוי במחלה שמדבקת ולכן עדיין לא יודע בוודאות אם יוכל לבוא ביום אחר ולכן אומר שמעדיף לא לקבוע כרגע כלום כי אינו רוצה להתחייב ואז הם מסכמים רק שידברו בטלפון לקראת אמצע השבוע כדי לראות אם כבר מרגיש טוב יותר בהמשך ואולי יכול גם לקבוע פגישה במקום זו שבוטלה.. בסןפו של דבר המטופל נשאר חולה מדא ואף מחריף מצבו לקשה ושוכח לדבר עם המטפל.. המטפל מתקשר ביום האחרון לשבוע ומשאיר הודעה שאם המטופל רוצה לבוא לפגישה עוד היום הוא יכול בשעה..(וקובע שעה לעוד פחות מ-4 שעות)אבל רק מבקש מהמטופל שיודיע אם הוא מתכוון להגיע וגם אם לא. המטופל שומע את ההודעה רק כעבור שעתיים(כי היה יושן וגוסס מחום..) ומנסה להתקשר מספר פעמים אך המטפל לא עונה(עסוק אולי)ואז מחליט להשאיר סמס(מאחר וצרוד ..) שאין סיכוי שהוא יבוא היום כי עדיין חולה ממש... ככה מסתיים השבוע-ומתחיל שבוע חדש ואז הם נפגשים כבר כרגיל ביום ובשעה הקבועה ובאותה הפגישה פתאום רגע לפני הסיום המטפל מודיע למטופל "שדרך אגב ,הוא חייב לו תשלום עבור הפגישה שלא התקיימה בשבוע שעבר" .. המטופל ממש המום ,שואל למה בכלל? הרי הודיע מיד שהוא חולה מאד,וגם לא התחייב לקבוע שום פגישה אחרת לאותו השבוע בגלל המחלה הקשה ...אז מה פתאום לשלם על זה?? המטפל טוען שאלו הם הכללים וזה לא עונש ומנסה להתווכח ולומר שזו "ערבות הדדית" וכמו שתפקידו לשמור שעה למטופל כל שבוע, כך המטופל חייב לשלם על אותה שעה שבועית ולא משנה מה קורה"..המטופל טוען שאין בכך צדק והרי אף פעם אין ערבות הדדית של מאה אחוז..ולמה הוא צריך לשלם על שבוע שהיה חולה? בעוד שלא ניתן היה לקבוע ליום אחר בגלל המצב. המטפל מתווכח ובסוף עונה שבמקום התשלום על הפגישה שבוטלה שבוע שעבר ,דורש מהמטופל לבוא פעם נוספת השבוע כדי להשלים את החוב הכספי שהפסיד על שבוע שעבר. המטופל לא מסכים וטוען שאינו חייב לבוא שוב השבוע(רק כדי להחזיר על שבוע שעבר),ושזה גם קשה לו כלכלית, ככה הם מתווכחים ולא מגיעים להסכמה .ניגמר הזמן ומטופל יוצא מפגישתם המום וכועס...ותוהה האם זה מוסרי מצידו של המטפל להתנהג כך??? בינתיים הם לא דיברו כבר שבוע וחצי ,גם לא בטלפון ...( המטפל מצוי בחופשה .. עאלק "יש ביננו ערבות הדדית"..). בעוד כמה ימים יפגשו שוב לפגישתם הרגילה.. האם לדעתכם צריך לשלם או לא ?? לא ציינתי שזו רק התחלת טיפול ולא דובר עד כה על שום כללים טיפוליים כלשהם מה עושים במצב כזה למשל עד שקרה המקרה הנ"ל פתאום... המטופל מאד המום ומאוכזב ולא יודע מה לומר על המצב שנקלע ... אנא עיזרו והגיבו , מה אתם הייתם עושים ??

לדעתי הטיעון של המטפל בכלל לא תקף. עניין של הפסד כסף, מצער ככל שיהיה, הוא חלק מובנה מאופי המקצוע. אין מה לעשות. ואם היית מתאשפז, חלילה לשבועיים, האם היה דורש ממך להגיע 3 פעמים בשבוע שאחרי, על מנת להשלים את משכורתו שקופחה?.. בעיני זה כמו ה"סיכון" שלוקחת מורה פרטית, כשהיא נפגשת עם ילדים. ילדים מבטלים לפעמים והדבר פוגע בכיסה. זה מאוד מצער ולגמרי לא קל- אבל ככה זה. אצלו, לפחות, אני מניחה שהשכר השעתי שלו מפצה על זה. היות והודעת שלא תגיע, בעיני אין סיבה לשלם. האמון שלי בקשר היה נפגע.. אבל זו אני. אני גם חושבת שההתעקשות שלו מכוערת.. כמו גם ה"דרישה" להגיע שוב באותו שבוע. בפרט כשמדובר בטיפול חדש. היא הופכת את הטיפול ל"שעות" שהוא צריך למלא.. כאילו הטיפול הוא "חומר" שהפסדת ועליך להשלים. אני מבינה את אבדן ההכנסה, אבל דברים כאלה קורים במסגרת מקצועות כמו אלה שלו, והויכוח הופך את הסיטואציה למבישה ולא מכבדת אותו עצמו. כל הכבוד שאתה עומד על שלך. זו לא רמייה לדעתי- אלא עקרונית אתה צודק, בעיני. סיון

הנה דעתי הלא מלומדת: לא משנה אם היית חולה, או לא, אם סתם דילגת על פגישה או לא. על המטפל שלך היה לומר לך בפגישה הראשונה בינכם, גג בפגישה השניה, שהכללים אצלו הם כאלה וכאלה. יש מונח שנקרא חוזה טיפולי במסגרתו מביאים לידי ביטוי את המצופה מהמטופל, ואת המצופה מהמטפל, כולל נושא תשלום וביטולים. המטפל שלך נשמע לי תאב בצע, עצם ההצעה שלו (לתת לך עוד פגישה טיפולית באותו שבוע רק כדי לתקתק את השכר), נראית מאוד לא מקצועית. אני הייתי מצפה מהמטפל לשאת בתוצאות אי האחריות שלו ולומר שאלה הכללים מעכשיו ולוותר על מה שהיה בלא ויכוח, כמו כן הייתי מצפה שיפרט בפניך את החוזה הטיפולי, כי מוטב מאוחר... אם אני במקומך, וכיון שהטיפול בראשיתו, הייתי שוקלת מעבר למטפל אחר, כזה שיודע לקבוע ולומר את הכללים מראש. מנסיון נושא כזה יכול להעיב על הטיפול לאורך זמן, ועוד תמצא את עצמך משלם על טיפול בפשלות של המטפל: בוא נדבר על ההתנגדות שלך וכו.

אתן טועות . כמטופלת אני חושבת שאת כן צריכה לשלם למטפל . המטפל שומר לך שעה קבועה במיוחד עבורך. את יכולה להיות חולה כל יום שני וחמישי אז מה הוא לא יתפרנס? אם זה קרה חד פעמי .. מילא .. אפשר לחלוק על זה .. אבל .. אל תראי זאת כמובן מאליו - אפשר באמת להענות להפגש שוב באותו שבוע,כדי להרגיש שווים .. בעיניי זו הצעה ממש יפה .. ומראה רק כמה הוא לא רוצה רק כסף. מטופלת מעל 3 שנים ..

אני חושבת שהם חתיכת נבלות שלא רוצים לעזור לאנשים אלא רק לחיות על חשבון מצוקתם. מספיק מספיק אני אומרת די לניצול המביש הזה. לי הרסו את החיים ועוד שילמתי על זה כסף הם נבלות מתי אנשים יבינו את זה.

תאוות בצע שמובאת בתחילת הטיפול היא נורת אזהרה כלפי הכשל המוסרי של המטפל בעוד ענינים נוספים שיתגלו בהמשך. זה מעורר גועל ומצביע על חוש צדק מעוות. למסור נפשך לאדם כזה? היה לי מטפל כזה שתאוות הבצע שלו בתחילה- שלא ידעתי להשמר ממנה עברה לתאווה מסוג אחר שפגעה בי קשה באופן בלתי הפיך. המלט על נפשך...

439 שלום, קראתי בעיון את דברייך, אני חושבת שאכן בשלב זה של הקשר, שהינו בתחילתו, אין זה נאות לדרוש תשלום על החמצת פגישה עקב מחלה, כאשר עדיין לא דובר על כללי הטיפול והסכמתך להם. נאמרו ביניכם דברים לא פשוטים, וכל כך מהר, עוד לא הספקת לחוש בנוח.. הייתי מציעה לך ללכת לפגישה הקרובה ולשתף ברגשותייך, לא ממקום של אשמה, אלא מעמדה של הכרה בצרכייך, ובתחושתך כי לא היתה הקשבה או הבנה למקום בו היית. חשוב לומר את אשר על ליבך. לפי התפתחות הדברים תראי איך את מרגישה ורק אז תקבלי החלטות. בהצלחה, שרון

לשרון, מצד אחד את מצדדת בכך שהמטפל לא היה בסדר שדרש תשלום ומנגד את לא מעלה את הודעתי שקוראת למעשים כאלו תאוות בצע המאפיינת רבים מסוכני הטיפול הפסיכולוגי. מדוע לא העלת את הודעתי? היכול להיות שהודעה כזו פוגעת בפרנסתך שלך? אני מפרשת זאת כצביעות וחוסר יושרה. אם טעיתי מבקשת סליחה.

לשרון, מדוע לא העלת את תגובתי ל-439? אני תמהה על הסינון... האם כל הודעה שיש בה ספק כלפי תפקוד המטפל או הטיפול היא הודעה שיש לבטלה? האם זה בגלל שהבאתי חלק מהסיפור האישי שלי שהעמיד בספק את התהליך הטיפולי שלי? את יוצרת כאן מניעה של אנשים בפורום להשתמש בו באופן משוחרר ותסכימי איתי שלא היה שום שימוש בשפה שאינה נאותה. הסינון הזה מחבל ומקטין באופן משמעותי את היכולת להוועץ וחבל. את יוצרת אג'נדה מובנית מאוד צרה של מה כן יכול להתקבל פה וזו החמצה נוראה. המסר שמועבר פה מאוד בעייתי ואני בכך לא מחדשת הרבה. עלו פה אנשים ואמרו את דברם לפני. פורום שמתנהל נכון מסוגל לעסוק בשאלות של ספק וביקורת. דבריי לוו בשפה נאותה והעדר פרסומן פה יעורר שאלות נוספות. תודה.

שלום לשתיכן, אני מבינה את הכעס על כך שאינני מאשרת את הודעותיכן, אך הן לא אושרו בגלל הסגנון ואופן ההתבטאות ולא בגלל התוכן. אם תבדקו תגלו שניתן לבטא את מה שחשבתן בצורה יותר בונה ומקדמת, כפי שביטאו כאן אחרות (לדוגמא- סיון או טל). גם עמדות קיצוניות יותר ניתן לבטא באופן שאינו מתלהם וכוללני. עבודתי כאן כמנהלת הפורום דורשת ממני לוודא שהנושאים יידונו באופן שתורם לשואל השאלה, שיעזור לו בהתמודדות עם הבעיה שהביא. מנסיון העבר, לא אתן להתנהלות של האשמות מכלילות ומוגזמות. אולי זו גם אחריותכן להתאמץ ולמצוא ניסוח שהינו פרטני לגבי עצמכן וחוויתכן, מציע ולא קובע, לא מכליל וגורף. בברכה, שרון

אני כתבתי בצורה הולמת, אבל יכול להיות שלחלקנו קשה מאוד עם ביקורת. הכי אני אוהבת את המתחסדים והצבועים, אבל עוד יותר אוהבת את אלו שמתחסדים על חשבון האחרים. איפה היושרה שלך שרון?