התייעצות

שלום לך שרון, (כתבתי בפורום בעבר הקרוב בשם נעמה, אבל יש עוד נעמה אז החלפתי את השם) אני נמצאת בטיפול שנה וחודש. הטיפול מאוד מסובך מכיוון שבכל פעם אני מגיעה לטיפול אחרת, עם בעיות אחרות מחשבות אחרות. אחרי זמן קצר כל מה שאני אומרת או חושבת כבר לא רלבנטי. הפסיכולוג טוען שיש לי הפרעת זהות דיסוציאטיבית. אני מודה שיש לי מעין התנתקויות שבהם אני עוברת לעולמות אחרים, יש כמה וכמה דמויות.(שעליהן בלתי אפשרי לדבר כרגע עם הפסיכולוג) למרות שזה נשמע בעייתי אני משתדלת לחיות חיים די רגילים כלפי חוץ. בטיפול מה שאני לא יעשה או יגיד יהיה כאילו (בהרגשה) העמדת פנים. כי יש סתירות פנימיות כל כך עמוקות. קשה לי להיות בטיפול הזה, הפסיכולוג נראה לי מתנשא, לא ממש מחבב אותי (אולי פוחד ממני ואפילו נגעל ממני) נראה לי לי שהוא מתעניין בהפרעה יותר מאשר בי. אני לא מרגישה אותו לפעמים בכלל. יש לי שתי שאלות: 1. אולי פסיכותרפיה דינאמית לא מתאימה לי כלל? (אני הולכת לטיפול בגלל בעיות באמהות שלי, בד"כ אין לי צורך לשתף או להשתפך) 2. אם יש לי כאלה רגשות קשים כלפי המטפל האם זה סימן שאני צריכה להחליף מטפל (בד"כ אני גם לא מעריכה אותו כל כך מבחינה מקצועית ואישית)?. מתנצלת על האורך ועל הכובד.

שלום נעמי, בד"כ לקשר עם המטפל יש משקל רב בהצלחת הטיפול- וזה די מובן מדוע למה זה הכרחי כ"כ בטיפול נפשי- קשה לעשות עבודה פנימית מעמיקה עם מישהו שאין לך בו אמון ושלא רואה אותך אלא את ההפרעה שלך. אם אינך מעריכה אותו קשה לך גם להעזר בו כי אינך סומכת עליו. את רוצה שיראה אותך כאדם שלם ואולי התחושה הזו של הפרוק האישיותי יכולה להיות קשורה לזה- שאת חשה שהוא מתבונן בחלקים מסוימים וזונח את האחרים- מה שגורם לך להרגיש מחולקת ולא מאפשר לך אינטגרציה. אם את מרגישה שאת מסוגלת לשוחח איתו על הדברים האלה כדי לאפשר לך תנאים נכונים לצמיחה- שווה אולי להשקיע. זה שאת בטיפול לא מחייב אותך להסכים לתנאים ויחס שנראה לך כלא נאות עבורך. לגבי השיטה אני פחות יכולה לומר לך מחקרית מה נכון, אבל כן יש איזכור מחקרי רב לחשיבות הקשר הטוב עם המטפל- שלא משנה בעצם באיזה גישה הוא עובד. בהצלחה...

שוב תודה.

נעומי שלום, לא פשוט לחיות עם סתירות פנימיות עמוקות, ואני מתארת לי שנוצרו עקב תנאי חיים מורכבים ואולי גם קשים, שלעיתים אי אפשר היה לשאתם. ההתנתקות כנראה מגינה עליך ולכן לא קל לעבוד על כך בטיפול. יחד עם זאת, טוב שאת בטיפול גם אם כרגע המיקוד הינו סביב האמהות. לגבי שאלותייך- לדעתי, פסיכותרפיה דינמית היא הגישה המתאימה לך ולסוג הקשיים אותם את מתארת. כל טיפול אחר לא יהיה מעמיק ונוגע מספיק. לגבי רגשותייך כלפי המטפל- זו שאלה מורכבת מאד, בסופו של עניין את זו שצריכה להחליט לפי תחושה פנימית, אך חשוב שתבדקי עצמך טוב. רגשות אלה עלולים לשוב ולעלות כלפי כל מטפל אליו תפני, מתוך סיבות אישיות שלך. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון גם את הכימיה והתחושה שנוצרת בטיפול וחשוב שתוכלי לחוש אמון בסיסי. נסי לחשוב איך הגעת דווקא אליו ובחרת בו, ומה עכשיו מעלה את הרגשות שאת חשה. והכי חשוב - נסי לשוחח עמו על כך ולהעזר בו לצורך הבנת הדברים. לשם כך הטיפול נועד. בהצלחה, שרון