הפרעת אישיות גבולית.

שלום..אני חדשה כאן.בת 23. השתחררתי שבוע שעבר אחרי אישפוז של 3 שבועות ממחלקה סגורה. זה היה האישפוז השלישי בתקופה של פחות מחצי שנה. בהתחלה היה חשד ל"סכיזופרניה" אבל שללו את זה ולכן לא קיבלתי טיפול תרופתי של אנטיפסיכוטיים רק אנטידיכאוני. והגדירו אותי כ"הפרעת אישיות גבולית". אני מטופלת 3 שנים אצל פסיכיאטרית מדהימה. באישפוז האחרון המליצו לי לעזוב אותי כי כנראה שהיא לא עוזרת לי. קשה לי ביותר לחשוב על זה. היא היחידה שמכילה אותי ומבינה אותי ומחבקת אותי. בשנה האחרונה הפסיכיאטרית בעצמה העלתה את האופציה של סיום הטיפול כי לדעתה היא לא עוזרת לי. לא כמו שהיא רוצה. אמרתי לה שלי מספיקה הנוכחות שלה. אפילו בשיחות שכל השעה אני רק שותקת ומחכה לסוף לקבלת החיבוק. עכשיו אני בהתלבטות לגבי המשך הטיפול. המליצו לי לעבור טיפול DBT וזה אומר לעזוב את הפסיכיאטרית שלי.. ואני לא מסוגלת. זה יהרוג אותי סופית. ): בשבוע הזה שאני בבית מאז השחרור אני מרגישה גרוע..אני לא מרגישה שהאישפוז עזר לי חוץ מזה ששמרו עלי שלא אפגע בעצמי. עכשיו אין לי את השמירה הזו ומרגישה שיכולה למעוד בכל רגע ושזה לא יהיה בשליטתי. תודה מראש.שירן.

שירן שלום רב, את עוברת תקופה ממש קשה. נשמע שזה נכון עבורך בשלב בו את נמצאת לחשוב מה הלאה. אני מבינה שהקשר עם המטפלת שלך משמעותי מאד עבורך, וזה דבר חשוב שאינו מובן מאליו. לא ברורים לי דבריך על המטפלת שלדעתה אינה עוזרת כפי שהיתה רוצה.. מה מונע את העזרה הזו? את או היא..? אני חושבת מתוך תיאורך את המצב שאת זקוקה למסגרת טיפולית אינטנסיבית. הייתי משוחחת איתה ושומעת מה דעתה, לעיתים יש אפשרות למעבר לטיפול פסיכותרפויטי אצל מטפל אחר (למשל לטיפול DBT כפי שהומלץ לך) ועדיין לשמור על קשר עם הפסיכיאטרית למעקב על הטיפול התרופתי. ואולי יש אפשרויות נוספות, אך עדיף לחשוב על כך יחד עם המטפלת שלך ואז להחליט. מקווה שתימצאי תשובה בקרוב, ושלא תישארי זמן רב מדי ללא ידיעה והחזקה. בהצלחה רבה, שרון

אממ היי שרון ותודה על תגובתך. מה מונע את העזרה שלה..? כנראה שאני. לא בכוונה..פשוט ככה יוצא. שכל פעם שהיא רואה שאני טיפה מתקדמת אני נבהלת מאוד וחוזרת 100 צעדים אחורה. לדבריה. למה את מתכוונת ב"מסגרת טיפולית אינטנסיבית"..? האם כוונתך לאישפוז יום? הייתי באישפוז יום כ3 חודשים ומשם החלה הנסיגה של האישפוזים המלאים. אני מרגישה שאני מתפרקת. ביום ראשון אמא שלי חשבה להחזיר אותי למחלקה הסגורה :\ בכל אופן הפסיכיאטרית שלי זימנה את ההורים שלי לפגישה שבוע הבא שבה נחליט לגבי ההמשך. אני כל כך מפחדת מזה. אני לא רואה את עצמי מתחילה לדבר עם מישו שהוא לא היא. אני מודה שאני לא בן אדם "קל" וגם איתה לקח לי המון זמן. את רב הפגישות האחרונות איתה העברנו במכתבים שכתבתי בגלל שנורא קשה לי לדבר..או בשתיקות ארוכות. אוף.