גם לי זה קרה..

הי שרון. גם לי קרה פעם שראיתי דמעה זולגת מעיניי המטפלת שלי. אך הגבתי לזה לא טוב, זה הרתיע, משום מה... אמרתי לה שקשה לי לראות זאת. די נבהלתי ונסגרתי. אולי כי אני לא מאמינה שאכפת למישהו ממני.. הכל נראה לי מזוייף, שהדימעה שלה נראתה לי לא אמיתית. אני חושבת כל הזמן שייתכן והיא רצתה שאני רק אחשוב שאכפת לה ממני.. ולא באמת היה לה כואב לשמוע אותי. לכן בכתה, על מנת לשכנע אותי. די קשה לי עם עצמי, עלי להודות. אני נוהגת להחמיר עם עצמי מאד.. קשה לי להאמין שאוהבים אותי. עכשיו אני חוששת שבעקבות התגובה שלי (בהלה) היא תחסום את עצמה מפניי. כי מאז זה לא קרה יותר. מה דעתך? יכול להיות שהיא נזהרת יותר בעניין הדמעות?

אורית היי, אני יכולה להבין את תגובתך לדמעתה של המטפלת. כל אחד מגיב מהמקום שלו, ואכן זה לא פשוט לראות את המטפלת מזילה דמעה. זה עלול לעורר רגשות אשמה, או בהלה, רצון לגונן או חשדנות, לעיתים זה דווקא יכול לגרום לתחושת קירבה או הבנה יותר גדולה שיש מישהו שמבין את הכאב שלך..כל אלה רגשות לגיטימיים. לשאלתך לגבי המטפלת- איני יודעת אם תגובתך "חסמה" אותה, אך לאור העובדה ששיתפת אותה ברגשותיך (שקשה לך לראותה בוכה) יתכן שהיא מתאימה עצמה לצרכיך. מה שנראה לי משמעותי בדבריך היא החוויה שלך שאת לא מאמינה שלמישהו באמת אכפת, שאולי הדמעה היתה מזויפת. אולי משם באה חוסר הנוחות שלך עם הבכי שלה. זה נושא שהייתי פותחת עם המטפלת בפגישות- המחשבות שאולי עשתה זאת בכוונה שלא באמת אכפת למישהו ממך וכו'. במובן זה דמעתה יכולה להביא להתפתחות בטיפול! בהצלחה, שרון