יש לי כעס על הפסיכותרפיה

שלום שרון, ראשית המון בהצלחה בתפקידך החדש, את נכנסת ל"נעליים" גדולות שהשאיר כאן גידי וברשותך אביא על הכתב את הכעס שאין לו מקום להתבטא, לא בחדרי הטיפול ואפילו הכעס העצום הזה כנגד הפסיכותרפיה מעורר בי מחשבות האם כל מה שהאמנתי בו שהיה בו גם מבחירת לימודיי הוא הפח שנפלתי בו בדומה למטפליי? הכעס נובע, בעיקר מהמטפלת האחרונה שלתחושתי רוב ההתעסקות שלה היה בעצמה, בבלוק שבו כתבה , במכשיר הנייד שלה, בכבוד העצמי שלה ובשארית הקשב שנותרה לה היא התייחסה אליי . הייתי אצלה כשנה אולם את החודשים האחרונים אני יכול לתאר כמפגש רופא-חולה בימי קדם , בהם לא היה לרופא מחשב, ולכל תלונה הוצאה מהכובע תרופת קסמים חדשה.. וכש"התרופה" לא נלקחה, כעסה, כשה"תרופה" לא התאימה כעסה, והיא כ"מושלמת" בעיני עצמה אף פעם לא טועה , והכי מרגיז בפסיכותרפיה שהמטופל תמיד מואשם... ש"לא הבין טוב", "שלא ראה טוב" , וכשיש יותר מידי אי הבנות לאחר שנה של טיפול וכמעט בשלושה ארבעה חודשים אין שיפור ממשי והמנטרות שוב חוזרות בחדר, וגם במקום שאמור להיות הכי מוגן, הכי בטוח , יש שיפוטיות, יש התמקדות במטרות ולא באדם...גם בחדר הטיפול אני לא נראה... מטפל טוב הוא זה שמודה בחוסר הצלחה, ועוזר בהפנייה למטפל אחר. גם כשביקשתי לרווח המפגשים ואמרתי שהרגשתי הוסבייקטיבית שלי שלא נעשה כלום בשנה האחרונה התשובה לא אחרה לבוא :" קודם כל לא נעשה שום תהליך היית כאן רק 3 פעמים ..." "שנה של מפגשים אבל לא משנה..." מתחילה לספור את המפגשים מאז הריווח ... "אה מהתחלה , בכלל..." "אתה כאן רק שנה אם היית כאן שלוש שנים הייתי אומרת שיש על מה לדבר" יופי, אז אולי נמשכן בית תבני עוד וילה ותצאי שלוש פעמים בשנה לחופש על חשבוני וחשבון פרייארים אחריםבשביל לחכות שלוש שנים... ואולי חמש? ורגע ובכלל אולי עדיף 10 שנים? ולאחר מכן שניסיתי להבא את הביקורת, על הדברים שאמרה, על חוסר הדיוקים, על התחושה שהיא שופטת ועל התחושה שכל הדברים שקרו השנה קרו בכח האינרציה ולא בזכותה או בזכות הטיפול. היא לא רצתה להקשיב וביקשה לבדוק מה אני יכול להיתרם מהשיחה איתה עם אשת מקצוע [שוב הילול עצמי] מנוסה [שוב ה"ע] את הכאב היא לא ראתה, את הכעס לא ראתה , ואפילו את הצורך לשקר לה לא ראתה... כשאת כולך מגוייסת למען המטרה ושוכחת את האדם, המטרה הושגה... המלחמה הוכרעה הקרב לא. היא מנוסה, דוקטורנטית, מבינה אקלאקטית דינאמית מטפלת מונחית מטרה, מטפלת קוגנטיבית התנהגותית, היא כל -ממש סופר מטפלת... 20 ניסיון שם 30 ניסיון שם רק שכחה שהיא עצמה פעם אמרה שהיא בת 50+ , אז ניסיון ילדות לא חושב שזה נצבר לזכותה ומה זה משנה ורלוונטי לפגישה האחרונה? לתת למטופל לאחר 10 חודשים לתכנן לו"ז ספגישה שלמה מבלי לראות שיש צרכים נוספים ובסוף להאשימו שלא העלה אותם.. זה משהו שהפסיכותרפיה נכשלת בו... הפסיכותרפיה מצריכה בניגוד לכל טיפול אחר היא מצריכה מוטיבציה ומה קורה כשהמוטיבציה היא הבעיה? הפסיכותרפיה טוענת להתייחסות גופנית-נפשית אך בפועל היה עדיף להשאיר זאת לפסיכיאטרים , עו"סית קלינית היא רק עו"סית , היא לא למדה פסיכולוגיה ברמה הקלינית, לא הוכרחה להתמחות בבית חולים לחולי נפש, שלא תרים את האף ותגיד שהיא מומחית למה שרופאים פסיכיאטרים לא מפיצים הבטחות באוויר... היו לי ניסיונות קודמים עם מטפלים חלקם טוב יותר חלקם טוב פחות וחלקם גרוע לחלוטין, מה שעשה את הטובים לטובים ואת היתר לפחות ואפילו גרועים היה טיב הקשר ויכולת ההתחברות וההקשבה לקושי. מטפל לא חייב לסבול מהמצוקה כדי לטפל, אך מטפל רצוי שיכיר את הדברים מעבר להופעתם בספרים!!! ואחד הדברים שהייתי שואל את גידי ואת לצערי לא יכולה לענות- זה למה כולכם הפסיכולוגים, העו"סים נהייתם גיי פירדנליים כשאין לכם בכלל מושג , שלא לדבר על הכשרה רשמית או הכרה עם העולם הגאה [למעט גידי, צוות מטפלים, צוות פסיכולוגיי),אז נכון אתם מכירים בכך שהומוסקסואליות היא תופעה שבגינה אין הפרעה נפשית אך מה מעבר לכך? מטפל שלא יסיכים לקבל אותי לטיפול בגלל הכשרה חסרה -אני אראה בו מטפל אמין טוב ובעיקר הגון. אך מטפל שלוקח על עצמו הכל כי הוא לא מפחד, לא מקבל הדרכה-כי הוא לא צריך... אבל אין לו ניסיון בנושא, גם לא רצון ללמידה עצמאית הוא מטפל גרוע הרודף בצע ולצערי רוב המטפלים כיום הם כאלה... מטפל שרוצה לטפל בלהט"ב צריך להכיר את עולמם ולא לבזבז רבע או חצי מהפגישה בה הפונה משלם ממיטב כספו כדי לספר למטפל על העולם עימו צריך להתמודד- חובת הלמידה היא על המטפלים ומי שלא למד או לא הוכשר -עדיף שיודה בכך בשיחה הראשונה מאשר להתחיל בטיפול שיוביל בהמשך לחוסר אמון בגלל שילוב של יציאות באין כניסה בחדר הטיפול על חשבון המטופל והטיפול בגלל בורות ויהירות המטפלים לדעת להתמודד עם סיטואציות שאין להם בכלל מושג איך נראות.... אז מטפלים כאלו אינם גיי פירדנליים הם מקבלים הנטייה המינית ההומוסקסואלית באופן רשמי ותו לא.

לכפיר שלום רב, ראשית תודה על האיחולים הלבביים, אני מסכימה עמך שאני נכנסת לנעליים גדולות,אך אשתדל לעשות זאת בדרכי... הצטערתי מאד לשמוע על החוויה הפוגעת והמאכזבת שעברת בטיפול האחרון שלך, נשמע שהמטפלת שלך לא הקפידה (בלשון המעטה) על כללי התנהגות ויחס נאות כלפיך כמטופל שלה וכאדם. לעיתים חוויה פוגעת ומאכזבת אחת צובעת את הכל בצבע אחד, אך לא כל המטפלים רודפי בצע ומנצלים, יש גם מוכשרים ומסורים. ברצוני לתקן טעות אחת שלך- עו"ס קלינית פסיכותרפיסטית חייבת לעבור הכשרה פסיכיאטרית (במסגרת כלשהי של בריאות הנפש) זה אחד מתנאי הקבלה לתואר שני קליני ולחוג לפסיכותרפיה. אני מסכימה עמך לחלוטין שהדבר העיקרי והחשוב בטיפול הוא הקשר שנוצר בין מטפל למטופל והיכולת להקשבה וקבלה של המטופל. נראה לי שיש בך רגישות מיוחדת לזהות אצל המטפל מתי הוא קשוב ומבין כלפיך, אל תחשוש להעזר בחושים אלה ובמידה ותצטרך שוב טיפול- לבחור מישהו שיהיה לך טוב, ולהישאר איתו.. בהצלחה!