מה קרה לפורום השכן - פסיכיאטריה

אני רואה שכבר מזמן לא נוספו שם פוסטים. בכל מקרה, אני חש רע בזמן האחרון. יש לי עבר של טיפול עם תרופות, טיפול פסיכיאטרי וטיפול פסיכולוגי (בנפרד מפסיכיאטרי). יש לי גם עבר של שיקום וניתוחים רבים בעקבות לידה עם מום. מה לעשות, העיוותים נשארו והניתוחים לא ממש יכלו לסייע יותר. יש לי בעיה לקבל את עצמי כמו שאני, את המראה שלי - כל מבט חטוף בתמונה שלי יכולה לתת לי סנוקרט לקרשים. תמיד חש נחות, ואולי בצדק. לפעמים אני חי באשליות שהכל בסדר ואפשר להמשיך עם העיוותים האלו קדימה, אבל אני כבר בן 30 ודי בודד, כל כך בודד שמצד אחד יש בזה הרבה סבל ומצד שני יש בזה הרבה נחת.. איך זה יכול להיות, אני לא ממש מבין. אני עוד מעט בן 30 ובעשור האחרון יצא לי להכיר לעומק רק בחורה אחת, ולפעמים אני חש שגם זה יותר מדי בשבילי, למרות שנפגשנו רק 11 פעמים בארבע שנים... אני חושש שאני נהיה סוג של מיזנטרופ-לייט, שאולי אקום ואהיה רוצח סדרתי כמו שהפסיכיאטר אמר לי פעם שאני יכול להיות. לא הגבתי אז, לא הנדתי עפעף, ידעתי שיש מצב שבדברים האלו יש מן האמת. לפעמים אני באמת חושב איך זה יהיה לשחוט את הבן אדם הזה שהולך ברחוב. לשחוט תרתי משמע.ואולי אני רק נסחף, חושש שיום אחד אתקשה באמת להבחין, בין הדימיון למציאות הזו. מלבד בעיה של מראה יש לי גם בעיה של דיבור אבל בקטע הזה כבר התייאשתי כי אני עצמי נהייתי כדור משחק בין קלינאי תקשורת לפסיכולוגים ופסיכיאטרים. כל אחד זורק אותי לשני. זו אומרת לי שאין לי בעיה עם הדיבור אלא רק ביטחון, וזה אומר בערך שאין בעיה עם דיבור אלא רק במה שאני מרגיש. ועדיין בגיל 30 אני לא יכול לדבר בצורה תקינה. נשברתי. עברתי בעבר טיפול פסיכיטארי, כמו שאמרתי, נטלתי תרופות, אבל הפסקתי עם המטפל. נוצרו לי בעיות שנשארו עד היום. הפסיכיאטר אמר שזה לא הכדורים, אבל הנוירולוג, האורולוג ורופא העיניים לא מצאו כלום - ואני עדיין סובל מחוסר שליטה בכל אחד מהתחומים הללו. גם כאן כבר התייאשתי. אם אלו לא הכדורים, מה זה כבר יכול להיות? התייאשתי, מכרים בודדים כבר חדלו מלשאול. אני חש לפעמים שאני נמצא על פי התהום, עומד ליפול. בן 30, בודד, מבודד, מתבודד. חסר השכלה, חסר מקצוע, חסר כיוון בחיים וחסר מעוף. מבולבל ומתוסכל. רק נחמה אחת יש. כלבה עזובה שאימצתי. כבר מספר שנים שהיא איתי, בעצם היא כמעט כל מה שיש לי. די עצוב. בן 30 שמתכרבל בתוככי עצמו.

שלום היימיש, אינני יודע מה קורה בפורום פסיכיאטרייה. אני יודע רק שכמו הפורום הזה, גם הוא פורום סגור ויכול להיות שמנהל עסוק בעניינים אחרים ולא הספיק להעלות את ההודעות. על כל פנים, הכתובת המתאימה לכך היא [email protected] . אשר לעניינים המהותיים יותר - נשמע שעברתי הרבה בחיים ולא מצאת את מקומך בעולם, לא בעולמך האישי ולא מבחינת הטיפולים השונים. כך, למשל, אני מאמין שקלינאי התקשורת ניסה לעבוד איתך ברמה הטכנית של תיקון הדיבור, כי זה תפקידו, אך יש קשר בין הגוף והנפש ובעיה בדיבור מושפעת מלחץ פסיכולוגי. במילים אחרות, אף אחד לא מנסה לטרטר אותך ולהתחמק מאחריות, אלא שיש לבעיה מעין זו שני פנים ובראייה חיובית יותר, היה ניתן לראות זאת כשני גורמים שמנסים לעזור לך, כל אחד עם תרומתו הייחודית. על נושאים רבים אחרים אתה רק רומז ואין לי דרך לדעת מה קרה שם באמת. מה שהצלחתי להבין מפנייתך הוא שבין היתר, אתה גם מרגיש מבודד מבחינה חברתית וגם אינך מצליח להשתלב בשוק התעסוקה. פתרון יפה, אך חלקי, מצאת לך באימוץ הכלבה הדורשת ממך לצאת מתוך עצמך. נשמע לי שיש לשלב במקרה שלך טיפול תרופתי נגד דיכאון, טיפול פרטני וטיפול קבוצתי. ייתכן שבמרפאה לבריאות הנפש או במסגרת אשפוז יום, משום שהעלות של טיפול משולב כזה גבוהה מאוד. הרושם שלי שקשייך חובקים עולם ומלואו ועל כן הטיפול המתאים ביותר הוא טיפול בצוות במקום שיוכל לשמש לך מעין תחליף לבית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com