דברנות
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
איך כדאי להגיב לאדם דברן כפייתי. שלא מפסיק לדבר, שלא מקשיב אלא עסוק במשפט הבא שרוצה לומר. מדובר באימי - אדם כבר מבוגר אבל מעולם לא ידע להקשיב.אני נכנסת לאי שקט ועצבנות כשהיא מדברת ומדברת מצד אחד כועסת שהיא לא מקשיבה ומצד שני מרגישה אשמה שלא יודעת להקשיב לה. האם אני נעשית דומה לה? ובאמת השאלה השנייה - איך אוכל להימנע מלהיות כזאת בעצמי? מפחיד......
שלום ד', הייתי מציע לך להפריד בין שתי השאלות, למרות שאני מבין את החשש להיות דומה לאמך מהבחינה הזו. ביחסים עם אמך נשמע שקצת מאוחר לשנות את הדפוס הזה. אין פירושו של דבר שאת צריכה לספוג כל כמות של מלל שאמך מדברת על עצמה, אך ציפייה שהיא תשתנה ותקשיב לך תהייה, לדעתי, מוגזמת. במילים אחרות, הייתי מציע לך למנן (מלשון מינון) את ההקשבה שלך לאמך למידה שאת מסוגלת לספוג, לקצר את הביקורים, לרווח אותם, לדאוג לכך שבני משפחה אחרים יבקרו גם הם ותעשו תורנות על הדברנות שלה. עם אשמה מסוימת וגם עם תסכול מסוים בקשר אליה תצטרכי ללמוד לחיות ואם זה מאוד מפריע לך, תוכלי לעבד את הדברים הללו מבחינה רגשית במסגרת טיפול פסיכולוגי - ולא באופן אקטואלי מול אמך בגילה המתקדם ולאחר היסטוריה כה ארוכה של יחסים. כדי להימנע מלהיות דומה לאמך מבחינה זו הייתי ממליץ לך (א) לדאוג לכך שיקשיבו לך, רצוי במסגרת טיפול פסיכולוגי, במילים אחרות, אם נשים את הקלפים על השולחן, לקנות זמן הקשבה, שעה שתהייה מיועדת אך ורק לך, קשר חד-סיטרי שבו יהיה לגיטימי שיקשיבו לך באופן חד-צדדי כדי לפצות את עצמך ו-(ב) בשלב מאוחר יותר להוסיף טיפול קבוצתי שבו תקבלי פידבק על יחסייך עם אנשים אחרים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com
לצערי במסגרות קבוצתיות לא מצליחה להתבטא ובטיפול קב. הייתי משתתפת פסיבית ביותר ועוררתי כעסם של המנחה והמשתתפים. לעומת זאת בשיחות ב4 עיניים, נוטה לדבר בפירוט יתר (כשל ילדה קטנה), מתפזרת ולא מצליחה למצות את העיקר. אח"כ מרגישה חרטה ובושה. לכן לאחרונה משתדלת לא לדבר כלל ולהיות בצד שמקשיב - זה נותן לי יותר סיפוק. בט. פסיכולוגי - הזמן היחידי שבו חופשיה לדבר אבל גם, אח"כ - מחשבות טורדניות ומתסכלות שזה לא היה טוב = ממוקד/לעניין וכד' מודה לך מאד!
מנהל פורום פסיכותרפיה
