בקשר לטיפול שלי
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
בטיפול שלי חוויתי תלות עזה מאד, עד שממש פגעה לי בתפקוד היומיומי מרב אינסוף מחשבות עליה ואיך להרשים אותה וכו'. דיברתי איתה על-כך במשך מספר פגישות אולם ראיתי שבאופן מעשי אינני יכולה להמשיך בחיי היומיום ולכן לקחתי הפסקה מהכל. עכשיו אני בתוך ההפסקה עושה חשבון נפש אחרי כשנה של טיפול. בודקת עם עצמי כל מיני דברים שהפקתי מן הטיפול ומנגד דברים שהזיקו לי, שתסכלו אותי מאד, ועוד. אחד הדברים שאני חושבת עליו המון הינו החיבוק בטיפול. בפגישה אחת שהיתה לאחר מספר חודשים מתחילת הטיפול סיפרתי לה שלא זכור לי אי-פעם שבבית חיבקו אותי. בסוף הפגישה היא חיבקה אותי, ומאז זה נעשה למנהג קבוע בסוף כל פגישה. זה גרם לי להרגיש קרובה אליה יותר אבל גם עורר לי תחושות ישנות מגילאי התיכון כשהייתי בהם בדיכאון וחרדה שלא אובחנו-היה לי רצון חזק מאד להיות מחובקת ועטופה על-ידי מישהי אימהית ואוהבת. וכל התחושות האלה חזרו לי. ואלו תחושות קשות מאד שאני כל כך רוצה וזה פשוט איננו. אלו תחושות של צורך קיומי, כאילו בלי זה אני פשוט אתקשה לחיות. שפתאום אני חייבת את זה. הרבה פעמים אני הרגשתי זאת ואז הלכתי למיטה והתעטפתי בשמיכה והרגשתי את הצורך העז הזה ואיך שאין מה שימלא אותו ואז נרדמתי בתחושת דכאון. כשאני באה אליה אני רוצה שתשב לידי, שתהיה קרובה אליי פיזית, שתתן לי יד, רק שזה לא אפשרי כי זה כורסת יחיד. אני לא מסוגלת בשום פנים ואופן לספר לה דברים קשים כי המרחק הפיזי גדול גם לאחר שביקשתי שנקרב את הכורסאות. אני מרגישה בושה עזה מאד עם הצרכים הללו. לא אמרתי לה את זה כמו שזה כתוב פה במדוייק אלא באופן כללי שאני תמיד רוצה שתחבק אותי המון. אני ממש לא יודעת מה לעשות בקשר לכך. אני ממש מרגישה במצוקה בגלל המרחק הפיזי, ואין הרבה מה לעשות עם זה. אני לא חושבת ששיחות יכולות לעזור בקשר לכך כי זה חסך עמוק שאי אפשר לרפא במילים. אי אפשר לרפא תחושות גוף שסבל מכות ולא קיבל מגע אוהב דרך מילים, כמו שאי אפשר לרפא חסרים תזונתיים דרך מילים. אז מה, מה אפשר לעשות???
שלום ר., קראתי בתשומת-לב זהירה את פנייתך הכאובה. למרות שהפנייה מפורטת מאוד היא מתייחסת רק לחסך שלך בטיפול. לפני שאני מגיב הייתי רוצה לשמוע קצת יותר בת כמה את, מה קורה איתך בחייך מחוץ לטיפול, האם קיבלת טיפול תרופתי יחד עם הטיפול הפסיכולוגי ואם כן, האם את ממשיכה בו, האם את גרה לבד או בבית ההורים? מחכה לשמוע, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com
היי גידי, כתשובה לשאלותיך אני בת 20, בחיי מחוץ לטיפול אני לומדת ועובדת בתחומים שמאד אהובים עליי. אני לא מקבלת טיפול תרופתי, קיבלתי לפני למעלה משנה אך לא עזרה לי תרופה מסויימת, לא היה לי כח לנסות תרופה אחרת בשל תופעות הלוואי הקשות שהיו לי בשבועות הראשונים, ואז פניתי לטיפול אלטרנטיבי שחולל בי פלאות, והפסיכולוגית אמרה שלדעתה אינני זקוקה עוד לטיפול תרופתי. בנוסף-אני גרה בבית ההורים. אני מתכננת לצאת משם רק שבכל אופן חוששת מהקטע הכלכלי, במיוחד שאני מממנת את הטיפול שלי, כך שכנראה בשנה הקרובה אנסה לחסוך ואראה כבר בהמשך אם לצאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
