האבסורד

הוא שרק המחשבה על לקיחת תרופות נגד דכאון גורמת לי לדכאון או לפחות להחמרת תחושות של דכאון.... אדם שיודע לצחוק ויש לו חוש הומור אך מדי פעם נפילות במצב הרוח עד כדי חוסר ערך עצמי ואי רצון (זמני) לחיות אבל ללא תכניות מעשיות - צריך לקחת תרופות? וגם להן תופעות לוואי - "זומביות" כשבן אדם לא מרגיש שהוא חי , רדום, רועד, פה יבש ועוד כמו בזיקנה. אז מה ההגיון אובדת עצות!

שלום לך, לנוגדי הדיכאון מהדור החדש (SSRI) אין כלל תופעות לוואי כמו אלו שאת מתארת. ייתכנו ירידה בחשק המיני, קושי להגיע לאורגזמה ועלייה בתיאבון ובמשקל בחלק מהמקרים, אך כל אלה הן לעניות דעתי כאין וכאפס לעומת תחושה של חוסר ערך עצמי וחוסר רצון לחיות, גם אם זמני בלבד. אם תוך כדי הטיפול התרופתי תעברי טיפול פסיכולוגי, קיים גם סיכוי טוב שלאחר חצי שנה עד שנה של טיפול תרופתי תהיי מצויידת במספיק כלים להתגבר על הדיכאון בכוחות עצמך, בעיקר אם יש לך חוש הומור. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

אם כך, אז כולנו זקוקים לתרופות נגדכאון בזמן זה או אחר בחיים ? או שיש אנשים נורמליים ואנשים לא נורמליים?