תלות בבן הזוג

שלום , אני בחורה לקראת גיל 28 , חזרתי לבית הוריי לאחר הלימודים באונ'. עדיין לא הגעתי לעצמאות כלכלית של ממש- כוונה אחת כזאת שתאפשר לי לגור לבד. או יותר נכון כפי שאתה וודאי מבין יש כנראה פחד שמונע ממני לקום ולצאת מן הבית ולהיות עצמאית לחלוטין. בנוסף אני מוצאת את עצמי נכנסת לקשרים, שנמשכים כחצי שנה , והם אכן נגמרים מחמת חוסר התאמה. 1.יש לציין שאני מרגישה הרבה פעמים בתוך קשר שאני לא יודעת לקחת את הלבד שלי בתוך הקשר כלומר גם אם אני רוצה להיות לבד ובן הזוג שואל לפגוש אותי אני אעדיף להגיד לו כן. ושני בני הזוג שהיו לי השנה מאד עודדו אותי להיות עצמאית. וזו גם סוגיה שכנראה השפיעה על הקשר להיגמר. 2. אני מוצאת את עצמי רוצה כביכול להתלות על הגבר שאני איתו. ביום יום אני מסתדרת, אני בחורה חיכנית וחברותית. שתי המקשות האלה סותרות אחת את השניה. ובנוסף .. הרבה פעמים מצאתי את עצמי מאד מקנאה בבני הזוג. היום אני מבינה שזה קשור בבטחון העצמי שלי, בדימוי ובערך העצמי. אני עושה תרגילים לבטחון העצמי שמצאתי באינטרנט , ומצאתי אותם מועילים . האם יש לך הצעה נוספת איך לפתור את בעית התלות, והקנאה בבן הזוג? יש לציין שמאמרים שקראתי מאד תרמו להבנתי. תודה ואשמח לתשובה מהירה .

שלום שולמית, במחקר מקיף שערכתי ואני עורך לו כעת מחקר המשך מצאתי שסטודנטים לתואר ראשון שיצאו מבית ההורים הם פחות תלותיים ופחות נוירוטיים במובהק מסטודנטים שנשארו בבית ההורים ואילו הערכתם העצמית, המוחצנות שלהם, המצפוניות שלהם, פתיחותם לחוויות חדשות, הנעימות שלהם - כל אלה גבוהות יותר. הגרסה הפופולארית בעברית: http://www.giditherapy.com/dpd.html והדיווח המפורט כאן: http://www.hebpsy.net/forum/9/J6NKgtLCAZ5t4O0LQKHc.pdf המלצתי לך היא, קודם כל, לעזוב שוב את בית ההורים, גם אם הדבר כרוך בשינוי סדרי עדיפויות. לפי תיאורייך, רק מהמקום הזה - כלומר, מחוץ לבית ההורים - תוכלי להתחיל לטפל בקשייך עם בני זוג. בכל קשר רומנטי יש תלות, לרוב הדדית, אך נשמע שבמקרה שלך הרגרסיה שלך בקשר הייתה גדולה מדיי. קנאה רומנטית אכן קשורה להערכה עצמית נמוכה ובה יש לטפל במסגרת טיפול פסיכולוגי מסודר ולא באמצעות תרגילים מהאינטרנט, גם אם למראית עין הם עוזרים. בסיטואציות חיים מאתגרות כמו קשר זוגי אני לא חושב שהם יספיקו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com